ואני רק חושבת.

הוא אמר לי להחליף את ההודעה במשיבון. וגם היא אמרה לי לפניו.
כמו מסטולה. ככה אני נשמעת.
כמו אחת ש... לא יודע מה... לא יודעת מה...
וזה שם שנדבק לך, המסטולה הזה. כמו מסטיק לנעל, או גרוע מזה-
למכנסיים. מאחורה. בדיוק איך שהתיישבת עליו. ועכשיו כולם
יכולים לדעת כמה מביכה היתה התקרית שלך. לנצח ידעו. אלא אם
תחליף מכנסיים. או הודעה במשיבון.
זה שם עם משמעות כפולה. לטוב ולרע. יש כאלו שיקפצו עלייך
בשמחה. יזדהו. ויש כאלו, דעות קדומות כאלו, ימנים, שירימו גבה.
כי זה שם כזה בעייתי. כמו מזדיינת.

ואני רק חשבתי.

כמה נפלא היה הרגע בו הקלטתי את ההודעה. החלפתי אותה בהודעה
הקודמת, בה הודעתי שבמפתיע נסעתי ולא ברור מתי אחזור. בדיוק אז
חזרתי. כמה נפלא.
נהדר, כן נהדר זה היה. בלי דאגות. הכל כמו המשיך בלעדיי, ועם
זאת הכל כמו חיכה לי.
כמו מסטולה חזרתי, מריחה את העולם ונרגעת.
וזה מפריע לכולם. מצחיק קצת. בלגלוג. צריך להתאפס. רצינות
קצת.
ואומרים לי בתור אנשים קרובים. כי מי יודע מי עוד שומע את
ההודעה. מה הוא חושב. את מסטולה? אני מסטולה?
כמו מסטיק, מציק ומעיק לכולם. רק אתה נהנה ממנו. מתענג. כמו
להתמסטל. כמו להזדיין.

מה לחשוב?