מ - גבר.
ר - אשתו.
מ: מתחי מעט את המחוך, יקירה. היא איננה רזה כמצופה.
ר: אתה צודק, מחמדי. מיד אמתח. והאיפור? אין שפתיים ורודות
משלה.
מ: מבט מתוק שכזה לא ראו עיניי מזה זמן רב.
ר: מה אתה סח?
מ: מלבד שלך, כמובן. ללא ספק, יקירתי.
ר: רוב תודות, משוש חיי.
מ: תקני מעט את האיפור, מוטב שתהא ללא רבב.
ר: הם יחסירו פעימה ממש. ומה בדבר ההשכלה?
מ: לומדת לתואר שני, הלא כן? נהתל בם במקצת.
ר: ועוד איך. היא תגרום לקשוח בגברים להסמיק. עוד תראה.
מ: חיברת את כל החלקים? שלא תפול איזו יד, חלילה, באמצע
הארוחה.
ר: בדקתי גם את צפורני הרגליים. הכל כשורה. שנפעילה?
מ: (מציץ בשעונו) הגיע הזמן. כבר מאוחר.
ר: ובסיום הארוחה, להיכן?
מ: לבוידעם.
ר: או שמא למחסן. שם תשמר עד הפעם הבאה, ואפילו לא אצטרך
להחליק שוב את שיערה!
מ: מה נפלא. זכרי כי סכמנו שנולדה בשנת תש"ן, בערב ראש השנה.
ר: וכמובן נציין כי היא פרי אהבתנו הכנה. ומה בנוגע לשמה?
מ: לא עלה בדעתי...
ר: הם יתמוגגו לשמע שם המסמל רון ושמחה.
מ: רעיון נהדר. את זאת נסכם בדרכנו, בפרטי פרטים. אין זה מן
העיקר.
ר: הצדק עמך, רק שלא נאחר.
מ: הסירי דאגה מליבך, תדמיתנו תהא ותשאר ללא דופי.
ר: עם יצירה שכזו... (מביטה בה)
מ: יצירת מופת.
ר: ללא רבב.
מ: קדימה, נלך.
[יוצאים.]