מ - גבר.
ר - אשתו.

מ: מתחי מעט את המחוך, יקירה. היא איננה רזה כמצופה.

ר: אתה צודק, מחמדי. מיד אמתח. והאיפור? אין שפתיים ורודות
משלה.

מ: מבט מתוק שכזה לא ראו עיניי מזה זמן רב.

ר: מה אתה סח?

מ: מלבד שלך, כמובן. ללא ספק, יקירתי.

ר: רוב תודות, משוש חיי.

מ: תקני מעט את האיפור, מוטב שתהא ללא רבב.

ר: הם יחסירו פעימה ממש. ומה בדבר ההשכלה?

מ: לומדת לתואר שני, הלא כן? נהתל בם במקצת.

ר: ועוד איך. היא תגרום לקשוח בגברים להסמיק. עוד תראה.

מ: חיברת את כל החלקים? שלא תפול איזו יד, חלילה, באמצע
הארוחה.

ר: בדקתי גם את צפורני הרגליים. הכל כשורה. שנפעילה?

מ: (מציץ בשעונו) הגיע הזמן. כבר מאוחר.

ר: ובסיום הארוחה, להיכן?

מ: לבוידעם.

ר: או שמא למחסן. שם תשמר עד הפעם הבאה, ואפילו לא אצטרך
להחליק שוב את שיערה!

מ: מה נפלא. זכרי כי סכמנו שנולדה בשנת תש"ן, בערב ראש השנה.

ר: וכמובן נציין כי היא פרי אהבתנו הכנה. ומה בנוגע לשמה?

מ: לא עלה בדעתי...

ר: הם יתמוגגו לשמע שם המסמל רון ושמחה.

מ: רעיון נהדר. את זאת נסכם בדרכנו, בפרטי פרטים. אין זה מן
העיקר.

ר: הצדק עמך, רק שלא נאחר.

מ: הסירי דאגה מליבך, תדמיתנו תהא ותשאר ללא דופי.

ר: עם יצירה שכזו... (מביטה בה)

מ: יצירת מופת.

ר: ללא רבב.

מ: קדימה, נלך.

[יוצאים.]