חוץ. גג גבוה. לילה.
תום. בחור אחרי צבא. נער טיפוסי. גובה סטנדרטי. שיער חום. לובש
חולצה לבנה ומכנסי ג'ינס ישנים.
רוח חזקה נושבת מזיזה אותו לצדדים ומאיימת להפילו כל הדרך
למטה.
תום עומד בקצה הגג ומביט כלפי מטה במבט קר ומנוכר. אף אחד למטה
לא רואה אותו. בדחף עצבים תום מכה באוויר.
תום
              "אתה מאושר עכשיו?! טוב לך שאני ככה סובל?! לא
יכולת לעזור לי קצת? קצת?(בצרחה) מה כבר ביקשתי? מה כבר רציתי?
תראה לי דבר אחד טוב שנתת לי, תן לי סיבה אחת טובה למה אני
צריך להישאר פה ולהמשיך לשחק על הבמה הזאת שלך שנקראת מציאות
שבה אף פעם אין סוף טוב. כולנו בובות שלך, אולי תשחק עם החוטים
קצת לכיוון שלי?! אז נתת לי אוויר, בריאות, תודה אבל לא תודה!
אני עומד פה על הבניין הכי גבוה בעיר ואני עומד להחזיר לך אותם
תיקח (צועק)! אתה בדיוק כמו אבא שלי שנותן לי כסף ביום הולדת,
כסף כשהוא מרגיש שהוא לא נמצא איתי מספיק ותמיד הוא אומר לי
להגיד תודה על הבית שאני גר בו. זה לא עושה אותו לאבא טוב כמו
שזה לא עושה אותך לאחד כזה. מה עם קצת אהבה? זה הרי הדבר ששווה
הרבה יותר מכסף או מבריאות זה דבר שיותר קשה לתת בשבילו.
וכנראה גם בשבילך. אז מבחוץ הכול טוב ויפה, פשוט וקל להגיד את
זה שיש לך רכב ובית מפואר, כסף, אבל כל אלה הם דברים חיצוניים
מה עם הריקנות שבפנים שאוכלת אותי כל יום מחדש. האם בראת ב7
ימים עולם שלם שיפה מבחוץ וריקני מבפנים, אז כל העולם הזה לא
שווה כלום! ואם אתה לא שומע אותי עכשיו אז עוד מעט אני אעלה
למעלה ואגיד לך את זה אתה מקשיב לי?!(צועק) אתה מקשיב לי(בוכה)
תן סימן שאתה שם ושאני לא מדבר אל עצמי תן סימן שלפחות אתה
מבין אותי"

תום מתכופף לברכיים ובבכי
תום
"אני לא רוצה למות. מה פיספתי?"

תום עומד וצועק לכל המכוניות למטה
תום
"איך אתם חיים ככה?! מיום ליום מדקה לדקה נוסעים וצופרים
ממהרים איך?(צועק) לאן אתם ממהרים שכל יום הסתיים  בדיוק כמו
הקודם?! איך אתם יכולים להיות משועבדים לרצונות של ההורים,
תום מפסיק לצעוק לרגע ולוקח נשימה עמוקה
תום
לסופי שבוע שבהם אתם צריכים לאכול עם אנשים שאתם לא מעוניינים
בחברתם? להיות עבדים למותרות, למראית עין של המותרות. עבדים של
חיים שלא בחרתם בהם, אבל שהחלטתם לחיות אותם כי מישהו שכנע
אתכם שזה הדבר הטוב ביותר עבורכם, איך? הימים והלילות שלכם
זהים כולם, ימים ולילות שבהם "הרפתקה" היא משפט בספר, או עלילה
בקולנוע, כל היום ברדיפה אחרי כסף והנאות שלא נשאר מהם שום טעם
אחר כך. קונים דברים שאתם משוכנעים שאתם צריכים כי ככה אמרה
הבחורה היפה בפרסומת. דברים שכביכול הופכים אתכם לאנשים טובים
יותר ואתם מוצאים את עצמכם עם דברים שאתם בכלל לא צריכים והם
כבר לא שייכים לכם אתם שייכים להם עבדים לנורמות שהחברה קבעה
שיעשו אתכם מאושרים. איך אף אחד לא רואה את זה, כולכם עיוורים?
איזה סיבה יש לכם לקום בבוקר ולהמשיך במרוץ המטורף הזה שקו
הסיום שלו זה קו ההתחלה ואף אחד גם לא מחלק שום גביע בסוף.
(בוכה) מה יש לכם שאין לי?! (אומר בלחש) למה גם אני לא עיוור
כמוכם למה אני לא יכול לחיות את חיי כמוכם בלי המחשבות האלו
למה? למה?"

תום מתכופף ובוכה בכי היסטרי כמה דקות.
לין בחורה אחרי תיכון. שיער כהה ארוך. ועניים גדולות. רזה
ונמוכה במקצת. פותחת את דלת הגג וצועקת לעברו של תום.

לין
תום...(בהקלה) מה אתה עושה פה?

שתיקה. תום קם מנגב את דמעותיו.
תום
מה את עושה כאן? תלכי מפה!

מבט עצוב בעניו של תום.
לין
אני חיפשתי אותך. הפכתי את כל העולם מאז שעזבת את הכיתה במכללה
בעצבים
תום
אוקי מצאת. עכשיו תלכי.
לין
בשום פנים ואופן. אני לא אלך עד שלא תגיד לי מה קרה.

לין מתקרבת אל המעקה.
תום
אל תתקרבי או שאני קופץ.

לין מתחילה להיות נסערת ומתרחקת מהמעקה מיד.
לין
לא, תזהר

לין מתחילה לבכות.
לין
למה שתעשה דבר כזה? למה שתרצה לעשות דבר כזה?

שתיקה.
לין
מה כבר רע כל כך לבחור כמוך. מה כל כך רע שגורם לך לרצות לעשות
את זה.

שתיקה ממושכת יותר.
לין
איך אתה יכול לעזוב עולם כזה יפה. עם כל האופציות שיש לך ולא
לחשוב על מה הפסדת.

תום לא שתק יותר.
תום
מה כבר כל כך יפה בעולם הזה מה? לקום בבוקר ללמוד לתואר שלא
ייתן לי שום דבר חוץ מעוד מחויבות ועבודה שלא מעניינת אותי
וכסף שלא מעניין אותי. להמשיך לחיות כך בלי להסתכל ואז עובר
הזמן ואני בן 40, הכול נגמר ושלא קרה לי שום דבר מרגש ב20 שנה
האחרונות ולא יקרה ב20 שנה הבאות. לרדוף כל הזמן אחרי כסף
ותשלומי חובות ומשכנתא והוצאות רכב. מה אני צריך את זה בשביל
זה אני פה? בשביל זה את פה? לרוץ במעגלים כל החיים מה הטעם? אם
בסוף זה נגמר אותו דבר כמו שזה יכול להיגמר בשבילי עכשיו. למה
לסבול שנים כל כך ארוכות אה? תגידי לי למה? למה את חיה, מה
גורם לך לקום בבוקר ולהגיד; 'איזה כיף שקמתי איזה יום נפלא'
אה?

העיניים של לין דומעות. שיערה מתפזר ברוח על פניה. תום לא מחכה
לתשובה. עושה מן תנועה של גיחוך, וחוזר להסתכל על פני העיר
הרועשת למטה.

לין
(בקול חנוק) אתה יודע מה הבעיה שלך? אתה כפוי טובה אתה מסתכל
רק על עצמך. אתה שרוי בתוך מעגל אגואיסטי שבנית לעצמך ואתה לא
מוכן לצאת ממנו. אתה בוכה רק על עצמך. העולם לא עובד כך אתה
צריך לתת לעולם כדי שהוא ייתן לך בחזרה. אתה צריך להפסיק להיות
שקוע בעצמך ולראות מסביבך שהעולם כן יכול להיות מלא.
תום
למה את מתכוונת?

תום מסב את מבטו כאדם שלא מעוניין לקיים שיחה.
לין
יש לך הורים שאוהבים אותך

תום קוטע אותה בעצבים.
תום
אז מה?

תום מביט בעיניה של לין. מחליש את קולו.
תום
אני מצטער לין, אני יודע שההורים שלך נהרגו. אבל ההורים שלי
בכלל לא משהו מיוחד.
לין
איך אתה מדבר
תום
בזה שהם נותנים לך כסף עושה אותם הורים טובים? הם לא דואגים
באמת. לא אכפת להם בכלל.
לין
אתה רואה לזה התכוונתי. אתה יותר מידי שקוע בעצמך אולי תראה את
הצד הזה שהם חייבים לעבוד קשה, כדי  שלא יחסר לך כלום. לתת לך
כל מה שאי-פעם תבקש. לתת לך את ההנאות שאתה לוקח כמובנים
מאליהם כמו את רוב הדברים אחרים.
תום
כמו מה?
לין
הם נותנים לך כסף כדי להביע אהבה ודאגה. לא כי יש להם מיותר
והם זורקים לך שאריות. הכסף שהם נותנים לך זה כדי להראות לך
שהם יעשו הכול בשבילך. הכול רק כדי שתהיה מאושר. הם לא יכולים
כל היום רק לדאוג לך, אתה כבר ילד גדול הם לא צריכים כול היום
לשמוע את הבעיות שלך, יש להם מספיק משלהם. הם כבולים לעבודה
ולכל שאר המחויבויות שלהם שהכול בעצם למענך ולאיכות חיים שלך.
חשבת פעם על זה?!
ההורים שלי נהרגו לא כשהייתי קטנה או משהו קרוב לזה. פשוט יום
אחד הכול טוב ויפה שיגרה קשה, מריבות קטנות של בוקר, הכל
כרגיל. אתה חושב שרע לך, ועכשיו אחרי שזה קרה היית נותן הכול
כדי לחזור אחורה בזמן כדי לקבל באהבה את כל מה שחשבת שהיה לך
רע ממקודם.

דמעה זולגת על לחיה של לין.
תום
את רואה למה אני מתכוון? אם אתה סובל זה רק הולך ונהיה יותר
גרוע. במקום להיות יותר טוב נהיה רק יותר רע. רק יותר סבל.
כאילו הוא יושב שם למעלה ואומר אתה חושב שעכשיו רע לך? חכה
ותראה עוד למה אני מסוגל.
לין
אתה רואה, שוב אתה. הכול הפוך אצלך. עם כל הכבוד לזה שהוא יכול
לעשות הכל, יש איזון בעולם. הוא לא יכול לתת רק לך את הכול.
לזכות בטוטו כל יום. לא יכול להיות מצב שברגע שאתה תגיע לתחנה,
האוטובוס יגיע. לא יכול להיות מצב שכל פעם שתהיה בחוץ, לא ירד
גשם. ושיחזור לרדת רק כשתכנס הביתה. משום שזה פוגע באיזון
הכללי של העולם ומישהו אחר יפגע מזה ויבוא בטענות. תחשוב על
זה. עם הגשם, אז החקלאים יבואו בטענות אם הוא לא ירד רק בגלל
שאתה רוצה לצאת לבלות או משהו. או סתם אנשים שעדיין בחוץ ובגלל
שאתה בבית, הגשם שוב יורד. גם אדם אחר שמחכה לאוטובוס כמה
תחנות אחריך התעכב בגללך. כך שלא כל המצבים אידיאלים. אבל מה
שהוא בא ללמד אותך במצבים כאלו, שאתה רואה כמו במקרה שלי, זה
מראה לך שהוא לא עושה רק לך יותר גרוע. אלא להיפך הוא מלמד
אותך להעריך את הדברים שקיימים. אנשים כפויי טובה לעולם לא
יאריכו דבר. כשקיץ, חם להם מידי. כשחורף, אפור להם מידי. צריך
לדעת להעריך בכל רגע שקיים. לחיות את הרגע כי הוא לעולם לא
יחזור ולנצל אותו כי אולי מחר לא יהיה מחר...
תום
בעצם כל מה שאת אומרת זה את המשפט המפורסם; "חייך, מחר יהיה
יותר גרוע" זה עדיין לא נותן לי שום רצון להמשיך ולחיות במעגל
הזה. זה אולי ירגיע אותי עכשיו אבל כשאני אקום בבוקר ובבוקר
שלמחרת וזה שלמחרת, הריקנות תחזור. עדיין אני לא מוצא משהו בכל
מה שאמרת שימלא אותי בסם החיים. זה כמו להיות בתערוכת אומנות
שיפה בשעה הראשונה ואולי בשניה, אבל לבסוף זה סתם פסלים
וציורים דומים שמסתכלים עליך, זה פתאום סתם עוד חדר גדול
שמעוצב, שריק מחיות. אני לא מצאתי שום דבר ב- ללא ספק יצירת
אומנות של האל: שמש, ירח, כוכבים שבסופו של דבר זה לא מה עוזר
לך לא להיות בודד, מפוחד וקטן, הרי לאף אחד לא באמת אכפת ממך
אף אחד ממילא לא מבין אותך וגם לא מנסה להבין אותך אף אחד לא
באמת דואג. בני האדם הם אנשים צבועים שמשקרים ובוגדים מראים
כלפי חוץ שאכפת להם, אבל מה שאכפת להם זה מעצמם ואיך הם ישיגו
דברים שאין בהם משמעות, ללא כל סוף שנראה מספק כלל באופן
כלשהוא. תראי אלוהים ברא את העולם הזה. הוא ברא את הבלבול והאי
צדק. אני בטוח שאלה שפשוט מדלגים על כל השלב הזה, על המסדרון
הזה ומוסרים את החיים שלהם בחזרה, אלוהים מבין אותם, בא, מחייך
ולוחץ את ידם ועוד מבקש סליחה על זה שהם היו צריכים לעבור פה.
(דמעות מתחילות ליפול על לחיו של תום) אני עכשיו עומד כאן מול
היצירה הגדולה הזאת ומרגיש הכי ריק בעולם ואני הולך לשים למרוץ
הזה סוף ולכל ההשלכות שנובעות מכך.
לין
איך אתה יכול לחיות בגישה כזו שלילית? (בוכה) איך אתה יכול
להיות כזה אגואיסט ולחשוב רק על עצמך? מה יגידו ההורים,
החברים, איך אתה לא חושב על אנשים שיקרים לך  ומה הם ירגישו
אם יקרה לך משהו? מה הם יעשו אם יקרה לך משהו? איך אתה לא חושב
(עוצרת ומנגבת את הדמעות) איך אתה לא חושב עליהם על כולם על
עצמך ו... עלי

תום מביט על פניה של לין.
לין
חיפשתי אותך בכל העולם והיום כשיצאת מהכיתה ראיתי שהיית עצוב
ועצבני, לא התום שהכרתי. שמתי לב שבחודש האחרון לא היית אתה.

לין מתקרבת אל תום.
לין
בגלל שהיית עצוב, ניסיתי לשמח אותך. אתה זוכר שישבנו אז עם בן
ולואיז, אתה היית בעולם אחר ולא התייחסת. מהרגע הראשון שראיתי
אותך רציתי לראות מה עומד מאחורי כל החזית הזאת שלך, לחדור
לעולם הפרטי והמעניין שבך, רציתי להבין אותך, רציתי כל יום
לגרום לך לחייך אבל אתה התעלמת אולי לא במכוון, אולי פשוט היית
מכונס בתוך עצמך.
תום
לא נכון. תמיד חשבתי שאני לא בשבילך, לא תיארתי לעצמי שאת
חושבת ככה. למה לא אמרת לי?
לין
הבנתי את זה רק היום. היום בדיוק כמוך. שיכול להיות שאם לא
אומר ולא אנצל את הרגע שקיים אאבד אותו בדיוק כמוך. רק אז
הבנתי בעצמי את המסר, את מה שאני אומרת עכשיו לך. תום אחרי
שההורים שלי נהרגו, הרגשתי אותו דבר כמוך. ועכשיו אתה הסיבה
שגורמת לי להיות מלאה, אתה זה שגורם לי לרצות להמשיך, מה שגורם
לי לרצות לקום בבוקר ולחייך כמה שזה ישמע פתטי, טיפשי וקיטשי
אהבה זה הדבר היחיד שלא נגמר בסוף, אהבה, כמו שאמרת, זה מה
שיכול למלא את כל החללים והחוסר שלמות בעולם. אתה זה שנותן לי
להתגעגע ליום שעבר ולחכות ליום שיגיע, שאולי היום אתה תהיה שם
ותבין את מה שאני מרגישה ותחייך אלי. המון פעמים צעקתי לשמיים
שתבין אותי. שאלוהים ייתן לי סימן כלשהוא.

לין בוכה. תום הניד בראשו, התקרב אל לין וחייך חיוך עצוב.
תום
את לא צריכה סימן. זה שאת עכשיו כאן, אומרת לי את כל זה, זה
הסימן הכי גדול שאת ואני נוכל לקבל.
תום יורד מהמעקה. תום מחבק את לין.


כוכב נופל בשמים.