עשיתי את זה. סוף סוף, פעם אחת הייתי בצד השני.
לכוון, לתכנן ולפגוע.

מיד אחרי צחוק המכשפה
הגיעו הקולות
מחשבות, מבוכה
כמעט פחד
אני?
איך אני בכלל יכולה?

והגלגלים מסתובבים
לתקן
עוד יש קצת זמן
ואיך עושים כזה דבר בכלל
המוסר, קודם הוא ידע יפה מאוד להעמיד פנים שהוא לא שם
מתכנן מתקפה אחרונה וניצחת

שלא תחשבו
באמת דובר בקטנות,
הקטנות האלה שפגעו בי תמיד כל כך
חותכים ושוברים אותי כל פעם מחדש
ועכשיו כשזעמי נשפך
בצורה כל כך מדוייקת
הכל שכח
נמחק

אני אמורה לצחוק עכשיו
צחוק של מכשפה
עם ציפורניים שחורות, ארוכות וחדות
וכובע וגלימה.
ואני לא יכולה
העונג אפילו לא נמשך שנייה

רק כבד יותר.