קר לי. לא קור שגורם לרעוד וגם לא קור שגורם לך לרצות להתעטף
בשמיכה. זה גם לא קור שגורם לך להחוויר או רצון לשתות איזה
שוקו חם. זה קור כזה, מוזר שאי אפשר לחמם. כשכל הדברים הקטנים
של היומיום מתקררים, הדברים ה"לא חשובים"- אין מי שיאכל את
האוכל שאתה מכין, ואים עם מי לריב על המגבות הרטובות במקלחת,
אין מי שיגיד לך מזל טוב ביום ההולדת או שיכין לך עוגה. אין עם
מי לעשן את הסיגריה הראשונה, אין על מי להסתכל ישן- פתאום אתה
קולט שנגמרו לך האנשים. קור כזה של בדידות. אפילו אדם שיגור על
השמש יכול לחוש בקור הזה. אבל אני לא גרה על השמש, אני כאן
בכדור הארץ באחד הימים החמים בשנה. וחם לי- אני יושבת במזגן-
אבל קר לי מבפנים. אני קפואה מבפנים. אלסקה לא משתווה לבלאגן
שיש לי בתוכו. ואני עדיין חיה. ואני כל כך רוצה שמישהו יציל
אותי מתהום הבדידות העמוקה הזו. אני צמאה לחברה אני זקוקה
למישהו שייתן לי קיום כלשהו- שיגרום לי להרגיש שרואים אותי
ושאני לא שקופה. אני זקוקה לחום שלך. קר לי. |