אין לי מפלט מימך.
החלפת את כל אוהבי,
והיית לשם שני לבדידות.

כן, את ציפור סודי.
נקודת המיסתור הקטנה
שבליבי.
אך עכשיו את חותרת כנגד,
מותירה אדמה חורכה.
שובל של עצב וכלימה.

אין השינאה זאת שבוערת,
גם לא אחד אחר מליבי את שומרת.
רק את עומדת בתווך כמחיצה,
כאילו מעולם לא ידעת את נפשי,
וזרה את לליבי.

ולי אין מפלט ורע,
ובעיני משתקפת,
רק שובל של מציאות
מתפוגת.