סוף סוף אני מגלה את פלאי הזמן. סוף סוף קלטתי מה שזמן יכול
לרפא ולעשות. תכננתי יום אחד, יום אחד, יום מסוים יום מיוחד
במשך ימים שבועות וחודשים ארוכים. חשבתי עליו רבות מה יקרה בו
ואיך אתנהג. ודקה לפני הדבר האמיתי לילה לפני- אני מגלה איך
הכל השתנה. מהקצה אל הקצה השני. אני מבינה שסוד החיים טמון
ברגשות ומה שחבוי ברגשותינו ומה מניע אותם לפעול ולהשתנות
לעולם לא נדע. אנו יודעים למה הם גורמים ואט אט אנו לומדים
להכיר אותם ולהסתדר איתם אך את משמעותם האמיתית יכולה רק הנשמה
לדעת. והנשמה אינה נמצאת בתוך הגוף אלא במחשבה. לפי המשפט
"מחשבות עמוקות יותר מדמעות".
ואני מנסה להבין ומה שיוצא לי מזה זה פחד שהכל- פשוט הכל יכול
להשתנות ברגע. שהחיים וכל מה שמעבר הם דברים זמניים שיכול מאד
להיות שאחרי שיחלפו לא ניתקל נפגש או נרגיש אותם יותר לעולם.
הם לא יתמחזרו או שנזכור אותם כי הם מיוחדים וייחודים מדי לרגע
אחד יחיד, רגע שאי אפשר לעצור להחזיר לאחור או לנסות אותו עוד
פעם. ואני מבינה שהזמן יכול לרפא לשנות ולעשות, אך גם להעציב
להחליא ולהרוג. הרי הוא הזמן. הוא כל יכול...