רעש חריקת תריסים ופרץ אור פתאומי העיר אותם.
''אתם עדיין ישנים? כבר אחר הצהרים...'' נשמע קולו של דני שעמד
ליד החלון וידו עדיין על הכבל שמשך ושהרים את התריסים.
אלכס, גיא ואבי התחילו לזוז והתמתח כשסביבם פזורים מספר בקבוקי
בירה קטנים, בקבוק וודקה גדול ונרגילה.
''למה אתה לא יכול להעיר כמו בנאדם נורמלי?'' שאל אלכס בקול
נרגן והתמתח.
''אתה בכלל רוסי מסריח, למה שאעיר אותך כמו בנאדם נורמלי?''
הגיעה התשובה מצדו של דני.
''מי שמדבר על רוסים מסריחים'', ביטל אלכס את התשובה, ''המשפחה
שלך עלתה מרוסיה עשר שנים לפני המשפחה שלי, זה שעברתו לך את
השם מדימה לדני לא הופך אותך פחות רוסי ולדעתי אפילו מסריח
יותר'', סיים אלכס וגיחך.
''טוב, די, נמאס מהוויכוחים שלכם לגבי מי רוסי יותר או פחות
ולדעתי בכלל שניכם מסריחים, אבל אני אלך להשתמש קודם באמבטיה
ואשאיר אתכם בינתיים להחנק אחד מהריח של השני, והשארתי לכם גם
תוספת קטנה'', אמר גיא ויצא מהחדר.
''פייי, איזה סירחון, תפתח את החלון, נו, תפתח!'' צעק אלכס.

לאחר שהתקלחו ארבעתם, פנו למטבח כדי להכין לעצמם ארוחת צהרים.
אבי פתח את המקרר והתבונן פנימה.
''מה יש במקרר?'' שאל אלכס.
''ביצים, ירקות, קצת מרגרינה ו... זהו'', ענה אבי.
''האמא הפרסית שלך לא יכלה לארגן גם בשר?'' שאל דני את גיא.
''האמא הפרסית שלי ארגנה בשר, אבל גמרנו את כולו אתמול. היא
ואבא שלי טסו אתמול לחופשה בחו''ל ואני אמור לאכול בשאר השבוע
אצל הדודים שלי. אם אתה רוצה בשר תבקש מהאמא הרוסיה שלך שתכין
ותביא לכאן'', ענה גיא.
''עד שהאמא הרוסיה שלי תכין את הבשר לארבעתנו יהיה כבר ערב.
עדיף שנכין עכשיו שקשוקה ונלך לאכול שווארמה יותר מאוחר
בקניון'', אמר דני.
והארבעה התחילו בהכנת שקשוקה.
לאחר שסיימו לאכול ולשטוף את הכלים, פנו לעבר הסלון לצפות
בטלוויזיה.
''אתם יודעים מה היה מתאים לי עכשיו?'' שאל גיא.
''לזיין את אנג'לינה ג'ולי?'' שאל אלכס.
''גם'', ענה גיא בחיוך, ''אבל יותר חשבתי בכיוון 'הפלת ראש'.
מה דעתכם?''
''אני בעד אם נזיין אחר כך את אנג'לינה'', ענה אלכס בחיוך.
''אני בעד גם אם לא נזיין אחר כך את אנג'לינה'', חייך אבי.
''אני תמיד בעד'', הצטרף גם דני.
''אז למי אנחנו מחכים?'' שאל גיא וכיבה את הטלוויזיה.

הם יצאו מהבית ופסעו לכיוון מכוניתו של דני.
''פששש, סחתיין על האוטו שהצלחת לארגן'', התפעל אלכס.
''תודה, אני אנהג כי אתם כולכם חיות ואם יקרה משהו לאוטו
ההורים שלי קושרים אותי ועוברים עליי כמה פעמים איתו כדי לוודא
הריגה'', אמר לו דני.
''לאן אנחנו נוסעים בכלל?'' שאל אבי.
''לכיוון בית הספר היסודי הישן, שמעתי שמסתובב שם איזה אחד
מהתיכון שלנו שמוכר חומר איכותי'', ענה גיא.
''התיכון שלנו? אחי, סיימנו תיכון לפני חודש, מזל שהגיוס שלנו
רק בעוד ארבעה חודשים ויש לנו זמן לנוח ולעשות חיים. אין יותר
התיכון שלנו, זהו, גמרנו, קומפרנדה?'' אמר אלכס.
''מה שתגיד'', ענה גיא, ''יאללה, בואו ניסע כבר''.

הם החלו ליסוע ובדרך עברו בפיצוציה כדי לקנות סיגריות ובקבוק
וודקה שהחלו לשתות.
''תזהרו שלא יישפך כלום על הריפוד, ודיר באלאק אתם מעשנים
באוטו'', הזהיר דני.
''אל תדאג, תמשיך ליסוע'', ענה אבי.
''וואי, תאיט, תאיט, דני נו תאיט, אתה ראית את הכוסית הזו?''
שאל גיא.
''איזו כוסית?'' שאל דני.
''סעמק, נו, תעצור את המכונית בצד'', התרגז גיא.
דני עצר בצד וגיא הסב את תשומת לב שאר הנוסעים ברכב לבחורה
שהלכה על המדרכה במבט מדוכדך.
חולצת בטן בצבע סגול וחצאית ארוכה בצבע לבן הדגישו את השיזוף
שלה וכתובת קעקע קטנה בדמות פרפר קרוב לטבור שלה, השיער החום
שלה גלש עד אמצע גבה ורצועת תיק קטן שסחבה עברה ברווח בין שדיה
והדגישה אותם.
''יא וואראדי, איזו קוזינה'', אמר דני כשהוא מחקה את זאב רווח
והיושבים ברכב גיחכו.
''טוב, אני יוצא להתחיל איתה, תקוו בשבילי לטוב'', אמר גיא
ופתח את הדלת.

הוא ניגש אליה והתחיל לנהל איתה שיחה.
''אם אני הייתי יפה כמוך לא הייתי עצוב'', ניסה להתחיל את
השיחה.
עיניה השחורות ננעצו בו.
''אז מה כן היה עושה אותך עצוב?'' שאלה אותו.
''לא יודע, אולי לגלות שאת נשואה'', השיב לה.
היא חייכה.
הוא הרגיש ששבר את הקרח והושיט את ידו - ''נעים מאוד, גיא''.
''לילך'', אמרה בחיוך ולחצה את ידו.
''אני וכמה חברים שלי כאן בדרך למרכז המסחרי, את חושבת שתצטרכי
טרמפ?'' שאל.
''אני אשמח'', ענתה לו ופסעה איתו לרכב.

''חבר'ה, תכירו, זו לילך. לילך, על יד ההגה דני, לידו יושב
התאום שלו אבי, אנו מבדילים ביניהם רק בזכות זה שאבי כושי ודני
לא, בהמשך הספסל אלכס'', הציג גיא את היושבים באוטו
לטרמפיסטית.
''נעים מאוד'', אמרה לילך והתיישבה ליד אלכס כשגיא נכנס גם הוא
פנימה וסוגר את הדלת.
''נעים מאוד'', מלמלו אלכס ודני.
''אני לא כושי, דביל, אני אתיופי. ונעים מאוד גם לי, לילך'',
אמר אבי.
''יאללה, תתניע ותתחיל ליסוע'', אמר גיא לדני שהתניע את הרכב.
בדרך הם ניסו לפתח איתה שיחה.
''אז בת כמה את, לילך?'' שאל אלכס.
''23'', ענתה לו לילך, ''ואתה?''
''בן כמה אני נראה לך?'' שאל אותה אלכס.
''לא יודעת. 21, 22, משהו כזה'', ענתה לו לילך.
''משהו כזה'', חייך אלכס.
''יש לך חבר?'' שאל דני.
''לא ממש. היה לי אחד עד לפני שנתיים, אני מעדיפה לא לדבר על
זה...'' ענתה לו.
''את שוכרת דירה? גרה עם ההורים?'' שאל אבי.
''שוכרת דירה. ההורים שלי גרים בכלל בצד השני של הארץ, אז יש
לי חתולה שחולקת איתי דירה'', השיבה לילך.
''דרך אגב, לפני שנגיע למרכז המסחרי אנחנו צריכים לעבור ולקחת
משהו מחבר, אם לא אכפת לך להתעכב קצת בדרך'', אמר גיא.
''לא אכפת לי, אני לא ממהרת לשום מקום, אמנם מתחיל להחשיך אבל
החנויות בקניון פתוחות עד שעה מאוחרת והחתולה לא מתלוננת יותר
מדי אם אני מאחרת'', ענתה לו.
דני ביצע את הפנייה לכיוון בית הספר היסודי שנראה שומם לגמרי.
גיא יצא החוצה מהרכב, הלך לכיוון גן הילדים שהיה לידו ושרק
שריקה ארוכה.
כעבור מספר שניות הגיע למקום תיכוניסט ששוחח אתיו מעט, הם
ביצעו החלפות והתיכוניסט רץ לו משם.
גיא חזר לרכב ונכנס פנימה.
''מה זה? מה הוא נתן לך?'' שאלה אותו לילך.
''משהו טוב'', ענה גיא בחיוך, ''רוצה לנסות?''
''לא תודה, אני אוותר, אנחנו נגיע בקרוב לקניון?'' שאלה לילך.
''לפני רגע אמרת שאת לא ממהרת, אז מה הלחץ?'' ענה גיא.
''שום לחץ, אני לא אוהבת את הדברים האלה, ילדון'', ענתה לילך.
''ילדון? ילדון?'' התרגז גיא ויצא מהרכב ומשך גם אותה החוצה.
''עזוב אותי, מה אתה רוצה ממני?'' ניסתה לילך להתנגד.
גיא שלף סכין קפיצית וקירב אליה.
''בואי, אני אוכיח לך שאני לא ילדון...'' ענה גיא ומשך אותה
לכיוון חצר בית הספר הנטושה.
''אז ככה מפתים היום בחורות?'' שאלה אותו לילך בחיוך מריר.
''שמעתי ממך מספיק, עדיף שתסתמי'', ענה גיא.
שאר יושבי הרכב יצאו גם הם והלכו אחריו בתדהמה.

הם נכנסו לתוך תחומי בית הספר ופנו אל עבר החצר האחורית.
''תתפשטי'', אמר גיא חדות ללילך.
''מה?'' שאלה לילך.
''אמרתי לך להתפשט, לא אמרתי לך להפסיק לסתום, כל כך קשה
להתפשט ולסתום?'' שאל גיא.
לילך הורידה מעליה את החולצה, חושפת את העובדה שהיא לא לובשת
חזייה, ומראה שדיה הזקורים גרמו לאיברי המין של הארבעה
להזדקר.
''גם את החצאית'', אמר גיא.
היא הסירה גם את החצאית ונשארה בחוטיני.
אלכס החזיק את איזור חלציו ונאנח.
גיא התקרב אליה וחתך עם הסכין את החוטיני, פס הערווה הדקיק
שנגלה לעיני הארבעה גרם לדני למלמל ''יא וואראדי, כמו בסרטים
הכחולים''.
''עכשיו תשכבי על הרצפה ותתחילי למצוץ, שרמוטה'', אמר לה גיא.
''מצדי תהרוג אותי או תעשה מה שאתה רוצה, אבל אני לא מוצצת'',
ענתה לילך.
''טוב, תעזבי למצוץ, תפתחי את הרגליים'', ענה גיא.
היא נשכבה על האדמה ופתחה את רגליה בזמן שגיא הוריד את
מכנסיו.
הוא נשכב עליה והחל לחדור אליה בתנועות מהירות.
לאחר כחמש דקות גמר ופנה לחבריו: ''יאללה, הבא בתור''.
אלכס הוריד את מכנסיו וחיקה את גיא.
המבט על פניה של לילך היה מזוגג.
''יאללה, תגמור כבר, יא רוסי מסריח, גם אני רוצה'', אמר דני.
גיא גלגל בינתיים את החומר שקנה מהתיכוניסט בתוך נייר והדליק
אותו.
דני התחלף עם אלכס ואבי המתין לתורו.
גיא ואלכס העבירו בינתיים ביניהם את הג'וינט ואבי לקח ממנו
שאיפה ארוכה לפני שהחליף את דני.
''בוא'נה, אבי, יא זיין שכל, שנים טחנת לנו את השכל שלכושים יש
יותר גדול'', אמר לו גיא.
''אני... לא... כושי... חת'כת... דביל...'' ענה אבי תוך שהוא
מתנשם ומתנשף.
לאחר שאבי סיים החליט גיא שהוא רוצה סבב נוסף ולכן שוב גחן מעל
לילך וחדר אליה, הפעם בתנועות איטיות יותר.
הוא קירב שוב את הסכין לגרונה של לילך, ואיים: ''אם תספרי משהו
ממה שהלך כאן זה יהיה היום האחרון שלך עלי אדמות, יש לנו חברים
שידאגו לזה...'' הוא המשיך במעשיו עוד כרבע שעה עד שגמר ואת
מקומו תפס אלכס שחיקה אותו.
גיא לקח 'שאכטה' אחרונה מהג'וינט הכמעט גמור והשליך אותו
הצידה.
הוא הרגיש צמא ורעב ונוכח לגלות ששכח את הארנק בבית.
הוא פתח את התיק של לילך בחיפוש אחר כסף ומעטפה שהייתה בתיק
משכה את תשומת לבו.
הוא פתח את המעטפה והוציא ממנה נייר מודפס.
הוא החל לקרוא וידו החלה לרעוד כשהוא מתבונן באבי מסיים את
הסבב השני.
אלכס הבחין בזה ושאל אותו לפשר הדבר.
גיא נתן לו את המכתב בשתיקה וביד רועדת.
על הנייר היה רשום: H.I.V positive