אנחנו נכנסים להתקלח. הוא חופף לי את הראש ואומר שאם אני אצעק
בזמן שהוא ישפריץ לי לעיניים, אז גם הפה שלי יתנקה. אבל את
יודעת שזה אף פעם לא משנה? תמיד הוא מזמר באמבטיה שהפה שלי
זקוק לנקיון רציני, ואפילו ששתקתי ולא בכיתי, הוא סיבן לי את
הלשון.
החמצתי פנים, כיווצתי עיניים, רציתי לילל כמו חתול רעב שסובל,
אבל התאפקתי.
התאפקתי גם כדי לא להשתין, שלא יצעק עליי ויחוש גועל ואז בכלל
הוא יצליף בי.
לפעמים הוא נחמד, נכנס כולו מחוייך, מתיר את הקשר החזק מהשיער
בעזרת זוג מספריים, הוא לא ממש מדייק, כי תמיד אני רואה קצוות
של שיער על המשטח הלבן שהתכסה כבר במים.
אני מתעלמת, ולא פורצת בטענות מאשימות, אפילו שעצוב לי לראות
את השיער שלי נגזר שוב ושוב באיטיות, ובתמידות.
אני לא חושבת שהוא בכוונה מזיק, הוא רק רוצה אותי נקיה כמו
נסיכה מלכותית.
אתמול הדמעות זלגו מרצונן ולא באמת התחשבו בי, לא לקחו בחשבון
שלייבב זו חולשה, ביחוד מול גבר שאוהב אותי.
בשבילי הוא גבר זר.
התיישבתי בתוך המים וחיכיתי לסבון, לשפריץ שיבוא אלי בקשת
חריפה שכעבור שניות ספורות תצרוב לי בעיניים. |