אישה מוסלמית בעלת מידה תרומית התעלמה מסימנים מטרימים.
לעזרה למצוקתה אין מתרימים.
החברה בה היא חיה רעלה עטויה
בעת בה הגבר מפעיל מול האישה יד חזקה וזרוע נטויה.
בעלה בעלה, את חדרי לבה במפתח לא נעלה,
בידה לא עלה,
הפחד והחרדה מצאו שם אכסניה נוחה,
נאנחה.
סבלה עלה
מעלה מעלה
והרקיע שחקים, מיאנה לבוא במאנה וטענה
לבורא עולם שלתפילתה לא נענה.
המסכנה הסכינה
לחיות בסכנה
ואת הראש להרכין
מול איומי הסכין.
חברתה ניסתה לשקם את עיי החורבות
שבלבה, נשאה נאום חוצב להבות
בעקבות התראה חמה כי האישה המוכה אינה מעכלת
שהמאכלת אותה הולכת ואוכלת.
חרב חדה הונחה על צווארה, חרב דמוקלס.
לראשו של בעלה עלה דמו, קלס
תדיר מנת חלקה, דמה בראשה כי סירבה לחפור ולנבור ועין עצמה
והיתה שותפה בכריית הבור לעצמה.
רק לאחר שבאמבטיה ניסה להטביעה, בעלה,
הבינה שהגיעו מים עד נפש, היה מאוד רע לה.
ידעה כי קשר קשר להורגה באמצעות ציאניד.
היה הכרח שתבצע פעולה: ללא ניד
הסירה רעלה ושתתה רעלה
חום גופה של הנעלה
עלה מעלה-מעלה,
מעלות רבות היו לה.
ירדה לאטה
מטה-מטה,
מאז ועד עתה
האדמה משמשת לה מיטה.
|
