וכשחלפתי על פניי,
לאה מנשוא את מטען המחשבות הזה
ובעיקר את ייסורי משאלות הלב,
שמימושן, על פי החשד, לא יהיה מנת-חלקו
של היקום הזה או הקיום הזה...

כאשר חלפתי על פניי בלאט
ושריקות חרישיות של חידלון רעדו בקרבי
אגדת חלומותיי קיבלה מובן מוחשי

מין יום שגרתי בפשטותו,
אספלט מנומנם,
רעש שכוח ההרגל השתיק
ואין לי ברירה, אלא להדחיק

לחשוב על מה שהייתי רוצה...

הייתי רוצה לאסוף את כל החתולים שבי
ולהשליכם לאשפתות, שם הם לבטח ימצאו מזון

הייתי רוצה לתת את כל הזאבים שבי,
טרף לשיני הכבשה הענוגה
לשחרר את כל הציפורים לחופשי,
וללמד את התוכי שבי לדבר

הייתי רוצה להיות רחוב מטופח, עבור הכלב שבי
להיות צוק סלע נוח לטיפוס, בשביל היעל

הייתי רוצה לחלוף על פניי בלאט
לנמנם עם האספלט
ושוב הרעש שכוח ההרגל השתיק
ושוב שריקות של חידלון, ולא נותר לי אלא להדחיק