חזרו עם הקפה. דיברו. הנושא: פירות, כנראה. מישהו שכנע מישהו
אחר שהסכים לבסוף להודות: אין לאכול פירות מחוץ לעונתם. לא
כדאי, על כל פנים. לא נוגע לו. לחם, סיגריות, קפה. בינתיים זה
מספיק לו. כי כשהיא תבוא יתמלא הבית ריחות שתביא אתה מאיים
רחוקים. חלב קוקוס. משקה רימונים. מנגו. קוקטייל צבעוני. יקנה
קשיות. וכוסות. בינתיים אין צורך, כל דבר בעתו.
והיא רק בשמונה תבוא. הרים את עיניו לאפור הגדול על הקיר, עוד
לא אחת עשרה אפילו. מזדחלים לאיטם המחוגים הכסופים, נוצצים
באורות הניאון, נו, זוזו כבר. איטי וכבד האפור הגדול, חבר
נאמן, התיידדו, איך לא, בהמתנה האינסופית הזאת. שתבוא כבר. רק
בשמונה. תבוא. אז ייעצרו המחוגים. לא רק כאן. ייעצרו השעונים
בכל העולם כולו. כן, אפילו באפריקה. אבל עד שמונה... כמה רחוק.
דקות ארוכות ויגעות.
בשנה שעברה נבחר לעובד מצטיין. זכה אז בסוף שבוע, מלון מפואר
על שפת הים. מזג אויר מצוין, מיטה נוחה, אוכל טוב, בגדי ים
עליזים מפזרים חיוכים, גם אליו, חזר והחליט - הוא לא ייסע
יותר. מעדיף לחכות בבית.
  אבל אתה -
חופים לבנים, כפות רגליים יחפות בחול הרך, השמש תלטף, והיא
תלטף, הוא ילחש לה מילים של אהבה, יגיד לה דברים מצחיקים, זה
לא שאין לו הומור, פשוט כלום לא מצחיק פה, אבל שם -
המים צלולים והשמיים צלולים והעיניים רואות לעומק והרחק מעבר
כי נקי, נקי כי נקי, לא כי מישהו דואג לזה, שם אין צורך לדאוג,
רק לשכב בשמש, לעצום עיניים שראו רק יופי, היא תירדם לרגע, זה
ודאי מעייף להיות כל כך יפה כל הזמן, והוא יידע שטוב לו עכשיו,
שטוב לו. ע כ ש י ו.
חמש! ללכת הביתה! ללכת מהר כי עוד מעט היא תבוא. שיא אישי:
עשרים וארבע דקות. לא היום. היום עיכובים. מקומה שמונה ומטה
דיון: כאב שיניים או חובות בבנק מה עדיף. בקומה חמש מסקנה: גם
זה וגם זה, לא טוב. בקומה שתיים תפנית: למישהו יש גיס שיוכל
לעשות את אותו הדבר בחצי המחיר. עיכוב: מחליפים טלפונים. שיתנו
לו ללכת כבר. ובחוץ אורבים לו השאר. בכל פינה. שיניחו לו. לא
רוצה לראות סרט קוסם חשפנית לא רוצה מיץ גזר בריא בורקס לא
רוצה לפגוש מישהו שהיה אתו איפה שהוא לא רוצה לקנות זר פרחים
זוג שרוכים לחתום בעד או נגד נישואים בין בעלי חיים כיבוש
שטחים ייבוש שטיחים לא יודע איפה זה וייצמן אם עבר קו שמונה
עשרה לא יודע מה השעה גם אם כן זה עניינו בלבד, עניין שלו ולא
של אף אחד, שיעזבו אותו.
בבית קיבל את פניו השעון הכחול על השידה. מעיין זך תיק תק
להשיב בו את הנפש תיק תק במדבר הזמן העצום. תיק תק מפכות
השניות תיק תק יגמע אותן כי הנה, עוד מעט -
שבע! קוראת הקוקייה: קוקו הדולר ירד קוקו הלחות תעלה קוקו כושי
נולד לאמא שוודית ואבא גמד, כל זה לא אכפת לו, יש לו עוד שישים
דקות לחכות, חמישים דקות ועשרים שניות, יקנה כוסות סדינים
חולצות ילמד כינור שחמט לרקוד יחליף עבודה משקפיים דירה שתבוא
כבר.


הלכה. הלכה, היא הלכה, הוא נשאר עם שתי כוסות מים כמעט מלאות,
כתם ליפסטיק ארור, למה בכלל היא באה. ישב בתוך ענן בושם שעוד
רגע יתאדה, במכנסיים שגוהצו בידיים רועדות, בשביל מה, אפשר כבר
לפשוט, היא הלכה.
    לפני פחות משעה דפקה חלושות בדלת, אמרה שקוראים לה
שלומית. הציע לה לשבת, איזה שם מלכותי! סיפרה על בעיות חנייה.
היא תשב על הספה בכותונת משי תכלת המקלחת תתמלא סבונים.
הציע סוגים שונים של קפה: עם חלב או בלי, עם או בלי סוכר, בספל
או כוס, רצתה מים.
שאלה על עבודה, שיכלה רגליים שזופות, הוא יספר לה דברים, רק
לה, דברים שלא סיפר לאף אחד. שאלה על משפחה, יש לה אח בחולון,
היתה פעם צמחונית, עכשיו כבר לא, אוהבת ג'אז אבל רק בחורף.
הוא יתעורר כל לילה רק בשביל למצוא אותה לידו, בבוקר יביא לה
קפה, או מים, מה שתרצה -
אוי לא, איך שכח את המים, שכח לגמרי שבקשה. מה היא תחשוב עליו.
רק שכח את המים, הנה, הוא כבר מתקן. חזר עם שתי כוסות, התנצל,
היא הלכה לשירותים.
וכשיצאה מהסלון, התמלא החדר פחדים.
מה אם יום אחד יימאס לה לדבר אתו. מה אם יהיה לה משעמם, על מה
כבר יוכל לספר לה, מעודו לא היה בחוץ-לארץ ותחביבים אין לו
בכלל. מה אם תפסיק פתאום לאהוב אותו, אם תפגוש מישהו אחר.
מישהו שלא נוחר. ואולי - אולי גרוע מזה: יום אחד יימאס לו
ממנה. שערות במקלחת שאלות טיפשיות ויכוחים כל היום אח אדיוט
מחולון ייתקע אצלו מול הטלוויזיה חברות מעצבנות כולן חגית או
פזית, בדלי סיגריות היא בטח מעשנת כמו קטר או יותר גרוע חולת
נקיון מכונת כביסה שלא עוצרת אף פעם עשרים שמלות באותו הצבע
חמישים ספרים של דיאטות -
שתלך. בשביל מה בכלל באה.
והיא הלכה. הלכה, אז מה, טוב שלא קנה עוגה בקונדיטוריה או
בקבוק של יין. בחורה כזאת יכולה להכניס להוצאות, איפה זה ייגמר
אין לדעת אף פעם. אז מה, לשבת כך על הספה, את הכוסות אפשר
לשטוף אחר כך, מה בוער, אין פה אף אחת שתעיר על הנקיון, זה
טוב. אף אחת שתגיד לו איזו מוסיקה לשמוע, עצובה או שמחה, שקטה
או רועשת, אילו היו לו חשק למוסיקה, יכול היה לבחור עכשיו מה
שהוא רוצה.