התכרבלנו בשמיכות של חשקים מצטברים
אהבה, אמרת לי, היא לא עניין של מילים

בחלומות הלילה אני אחוז-פליאה
את עומדת במרכז עטופה ביופי מיתולוגי
גם אנורקס היה נתקף בבולמוס של תאווה

ריצת-אמוק של שנינו אל משבים קרירים של רוח
ללא סיבה טובה ועם תכלית שלא לנוח

בגן הציבורי משתולל לו רעש-ציפורים
את מלעיטה אותם וגם אותי
לחם האהבה עשוי אינספור פירורים

שמש כובשת לה מתוך הרגל מקום ברקיע
אל נקודת האור שלנו לעולם לא תגיע

במכניקה של התשוקה יש כל כך הרבה ברגים
את מסובבת אותם ומחזקת בתוכי
כובשת אותי עם צבא של חיוכים תינוקיים

כי כשאני אוהב אותך מלוא הרגש
זה כמו בנגינת פסנתר
את מקישה על קליד אחד בנפש
וכל כולי נרעד-בוער

וכשאת אוהבת אותי
כלום כבר לא נראה אמיתי
אני מרגיש נסחף בתוך תעתוע
במציאות שלנו הדמיון כה פרוע