אחותי טהיר שהיתה
היפה בנערות השכונות והפחונים
עינייה שקדים
תמימות
ופניה ענוגות
כתינוקות
בשעה ואבי אהובה
בא לבקש את ידה
ענה אבי יבוא הנער טרם
אברך על הסכמתי
סכמו וברכו האבות
משפתח הנער פיו
במלים, באהבות
כעליי יער ואמירים נרעדים
והדברים נאמרים וניגרים:
"השנה בידי הסמכה
בנוסף מכיר את בנך
כעת מהנדס אנכי
בית בניתי מכבר בביירות"
ענה לו אבי, ביתה ישכון בלב הפועם חרות
בזה שאינו בונה בית-אבנים בגלות
משלא הניח אבי בידיה אהבתה
אחותי בכתה בזרועותיה השותקות של אמי
שנה תמימה
בחלוף שנים פג צערה
נישאה ללוחם מהשכונה הסמוכה
התגוררה עימו בפחונים כך היו חונים
בזמנים בשנים
כברכת הלחם הייתה בעיני אבי הוויתם
על אהבתם היה יום יום מברך
תשבחות
ומשיב אלינו מהם ברכות
|
