אני כ"כ מסובכת עם עצמי.ויותר מתמיד ויותר משאני יכולה לתאר.
אני מעמידה את עצמי במבחנים הכי קשים שאני יכולה מתוך ברירת
מחדל.
המבחנים הכי קשים בשבילי הם התמודדות מצפונית עם הערכים
שלי.אני מרגישה חסרת אונים כי הכי חשוב לי לשמור עליהם ולהישאר
נאמנה אליהם ומצד שני,השטן משתלט ואני מתחילה לחשוב שאולי
דווקא מתאים לי להיות אגואיסטית.
אחד הערכים הכי חשובים שלי,בעצם זאת יותר דרך חיים מערך,זה
להיות טובה.להשתדל לא לריב עם אנשים,להתפשר כשצריך,לספוג כאב
כי אני מאמינה שאני יודעת להתמודד היטב עם משאות נפשיים
כבדים.
אני משתדלת להטיף לשיוויון ולא לעליונות של צד מסוים(לא,אני לא
קומוניסטית!) ויותר אבל יותר מהכל אני משתדלת רגע לשכוח את
עצמי בצד ולתת לאחרים מה שהייתי רוצה לקבל בעצמי.אז נכון
שהתרגלתי לתבוסה ונכון שהיום אני מוותרת בקלות.אבל אני מאוד
שלמה עם זה.
מותחת את עצמי עד קצה היכולת.אבל בימים האחרונים נמאס לי!אני
מתחילה לחשוב שאולי אני שק איגרוף,או שליחת או"ם ולא הילדה
שאני צריכה להיות.אין לי כתפיים רחבות אבל סחבתי עליהן משקל
כבד ולא נשברתי.אבל היתה תקופה שבה לא היה מסע לסחוב ונחתי לי
מעט.והמנוחה נעמה לי,ועכשיו כשחזרתי לסחוב את המשא הכבד אני
מתחילה לומר נואש.ואני מבולבלת,ורע לי.ואני רוצה לחשוב על עצמי
וגם על אחרים.אני מרגישה אגואיסטית.אני מבקשת לעצמי בקשה
אגואיסטית אחת-לעולם לא להיות כזאת..