אני יושב בחדר מול המחשב עם החלונות פתוחים ורוח חמימה פורצת
לחדר.
אחח... הימים החמים של הקיץ, אחד מהדברים האהובים עליי...

אני שם במערכת קולד פליי וחושב עליך, השילוב של הרוק הבריטי
והטמפרטורה בחוץ מזכירים לי את התקופה הזאת של לפני שנתיים...
חופש גדול, בלי טרחות על הראש... יוצאים לבלות מתי שרוצים
וחוזרים מתי שרוצים, בלי מגבלה בלי לחץ... רק אני ואת...
שלמות, כמעט.

ישנים בבוקר וקמים בערב, אנשי לילה הפכנו כולם, בתים ריקים
והרבה פחיות בירה זרוקות בכל פינה, אנשים חשוכים בכל מקום...
חלקם רדומים כתוצאה מריקודי יתר, חלקם סתם סטלנים מתחילים...
אבל כל זה לא משנה כי תמיד היינו בורחים החוצה באיזשהו שלב
לשבת באיזה ספסל שבור למחצה באיזו סימטה נידחת מוארת באור
עמום.

וכל זה לא משנה כי זה איתך הספסל לא מרגיש שבור והאור לא עמום
כל כך והסימטה כאילו מלאת חיים.

אבל הקטע הוא שבאיזה שהו שלב משהו קרה, טיפשי למדי ולא מוגדר.
אז אני נשארתי אני, ואת נשארת בת זונה.