לא בא לי לכתוב עליך שיר.
אני לא הולכת להתעמת איתך. אז אני אכתוב לך.
בזה אני יותר טובה.
אני לא רוצה לריב איתך. יש לי שתי סיבות ממש טובות.
הראשונה היא
אין פה סדר מסוים
אולי יש
שאני לא רוצה לבכות מולך
וברגע שנדבר, אני אבכה
אתה יודע שארבעה חודשים לא בכיתי?
כבר שנה וחצי לא בכיתי בגלל אף בן
וזה לא שהיית יותר חשוב, אלא פשוט שזה היה יותר קרוב כנראה
השנייה היא
שלהתעמת אומר גם לנסות לפתור
אני לא אשאל שאלות אם אני לא רוצה תשובות ממך
אין לי מה לשאול ואני לא רוצה לדעת
פה זה מסתיים

למדתי ממך.
בעיקר על עצמי.
למדתי שכשאני מרגישה לא בנוח ולא טוב
זה לא משהו שיחלוף
אני צריכה לסמוך על עצמי יותר
רציתי להפסיק את זה כל כך הרבה פעמים
ואז אולי זה לא היה נגמר ככה

מעניין מה יהיה מחר.
תצליח להביט לי בעיניים?
אולי תגיד שזה קרה בגלל שזה לא היה מחייב
שהפסקת
והתכוונת להיות רציני איתי
זה מה שאמרת לה לפחות
אני מקווה שלא תנסה למכור לי את זה
אתה צריך לדעת שאני לא כזאת טיפשה
אולי אני יותר טיפשה ממה שחשבתי
עדיף שלא תדבר איתי
שנינו נדע מה קרה
וזה ישאר בינינו
אתה לא רוצה לצאת הבוגד
ואני לא הטיפשה

כמה שקרים
נכון, לא הבטחת לי כלום
להפך, כל הזמן אמרת שקשה לך
גם לי קשה
אבל ניסיתי להתמודד
דיברנו אתמול על אמון
אמרתי שאני לא סומכת עליך
נפגעת
ככה לפחות זה נראה
איך אתה מסוגל להאשים אותי שאין לי אמון
אמרתי שאני מנסה
וזה קשה
חתיכת בוגד

בבקשה תעזוב אותי לנפשי מעכשיו
לך, תזדיין עם כל אותן בחורות
שרוצות אותך
ולא יודעות למה הן נכנסות
כל אלה שקינאו בי
למדתי לא לבקש להיות מישהו אחר
אף פעם

לא יודעת מה עוד לכתוב לך,
זה קשה
הבטחתי לא לבכות יותר מבנים
בטח לא בגללך
זאת יותר הזילות של מה שאהבה אומרת בעיניך
לי באמת היה אכפת
אז בבקשה, אל תדבר איתי מחר
אל תעמיד פנים שאכפת לך
בוא ניקח את זה בינינו. רק תעזוב.