היא שונאת את השיער שלה, הוא קצר ומבולגן.
היא שונאת את השיער שלה, הוא לא שיער, הוא סבך גדול ומתולתל.
והיא שונאת את השיער שלה כי הוא לא מסתיר יותר מדי, רק את
העיניים הגדולות והנוצצות שלה שמעדיפות להסתתר מאחוריו.
וכשאמא מתחננת שתסתפר היא בוכה, וכשאבא מבקש שתסתרק היא לא
מגיבה.
וכשסבתא שואלת את אמא "מתי בפעם האחרונה רוני חפפה את הראש?"
אז היא מתפוצצת מכעס וכבר מתכננת בראשה איך שכולם יום אחד
יקנאו בשיערה והיא תהיה מפורסמת בזכותו.
אבל בנתיים, היא מסתתרת מאחוריו. כי ככה יותר נוח, כשאף אחד לא
רואה.
והיא עדיין שונאת את השיער שלה, הוא כבר ארוך ומבולגן.
היא שונאת את השיער שלה, הוא לא שיער הוא סבך שרוכים גדול
ומתולתל.
אבל אוהבת את השיער שלה כי הוא מסתיר כבר הכל, ואולי גם קצת
יותר מדי.