השעון הכתום המעורר שלי, שקניתי במיוחד לימים כאלה צלצל בשעה
6:05. פתחתי את עיני בדיוק כשהשמש האירה על בטני. עוד חצי שעה
של שינה והקרן המסנוות הייתה מגיעה אל פני, גורמת לי להבין
שהנה, פספסתי את האוטובוס לבי"ס. אבל לא! הבטחתי לעצמי שאת
היום הזה נתחיל במחשבות אופטימיות וכיפיות, לכן לא חושבים על
זה. אז קמתי, תוך כדי התמתחות סקסית להפליא שלא הייתה מבזה את
סנדרה בולוק בעצמה. רוח סתיוית, שברירית מעט, הגיעה מהחלון
והזכירה לי לנעול את נעלי הבית הצמריריות שלי ואת החלוק הבורדו
מקטיפה שאמא קנתה לי לא מזמן. על השולחן הכתיבה חיכו לי עוגיה,
סנדוויץ' לבי"ס עטוף במפית לבנה וכוס שוקו חם, איזה כיף!
אכלתי ושתיתי במהרה וניגשתי לצחצח שיניים במברשת הורודה שלי,
אין חצ'קונים חדשים, איזה כיף. על כל פנים, בשביל לחסוך הפתעות
במשך היום שיבוא, מיהרתי לשים מאט פודרה.
חזרתי לחדר, להחליט מה ללבוש. אתמול אומנם סידרתי את התיק
אתמול, וחשבתי מה אלבש בדיוק לבי"ס היום אבל עכשיו לא הייתי
בטוחה שמתחשק לי ללבוש דווקא את החצאית מיני השחורה יחד עם
חולצת המלמלה הסגולה - שחורה, חוץ מזה לפי מצב השמיים בהצצה
קטנה דרך החלון, נראה כי יהיה קר היום. אולי כדאי דווקא ללכת
על הג'ינס הכחול בהיר שעושה לי תחת יפה עם החולצה באפורה
שמבליטה לי את העיניים. בסופו של דבר, אחרי לבטים קשים, החלטתי
ללכת על הסריג החום עם החצאית הסגולה כהה, זו עם הגוונים
החומים, ששניהם ביחד הם קומבינציה נהדרת שמשדרת אלגנטיות אבל
בסטייל, בדיוק מתאים לבי"ס. הלבשתי את עצמי עם סט התחתונים
האדום שקניתי בבפריז בקיץ האחרון, זה שתמיד נתן לי הרגשה סקסית
לכל היום, וכשבחנתי את עצמי במראה, ציינתי שתרגילי הבטן
שהתחלתי לעשות במרץ, באמת עובדים. כבר 6:20, צריך להתחיל למהר.

התאפרתי עם הצללית החומה-בהירה, קו שחור דק בקו הפנימי של
העין, ראמל, קצת ליפסטיק חום שנראה טבעי ומעט סומק ורדרד,
שיבליט את עצמות הלחיים הגבוהות שלי, בדיוק כמו שהראו בגיליון
האחרון של "סבנטין". התזתי קצת דולצ'ה אנד גבאנה (ההבושם
המועדף) והנה אני מוכנה. במבט חטוף למראה החלטתי שאני נראית
טוב מהרגיל, רק צריך להחליף תיק, לתיק החום, שיתאים לי
לבגדים.
ירדתי למטה, מלאה בהרגשה טובה ומוכנה ליום הסתווי שיפקוד את
כוחותינו. אמא הסתכלה עלי במבט נדהם, "וואו, מישהו חמוד חדש
בבי"ס?", חייכתי, עדיף לא להכנס למריבות על הבוקר. החלפתי את
הנזם החישוק לנזם קטן, קצת צניעות לא הזיקה לאף אחד עדיין.
ענדתי עגילי זהב עדינים על האוזניים, צמיד כסף אחד, משובש באבן
נמר וטבעת עם אבן סגולה, שתתאים לחלק מגווני החצאית.
פיזרתי את השיער, נותנת לתלתלים המלאים שלי להתגלגל על גבי.
אחח, באמת נראית טוב היום.
6:38. עוד 10 דקות צריך לתפוס אוטובוס.
עליתי במהרה למעלה, תופסת עוד הצצה משביעת רצון במראה. אבל הנה
זה מגיע... ההרגשה הזו שוב. ידעתי מה זה אומר ומה צריך לעשות.
פשטתי את הבגדים, שמתי עלי את הג'ינס הישן והטוב, שכבר בלוי
מכל כיוון אפשרי. את החזייה מיהרתי להחליף לחזייה הכחולה שאני
כל כך אוהבת, יחד עם הסווטשרט השחור והטוב, זה שבכתה ט' גזרתי
לו את הצווארון. נעלתי את נעלי הבית בסגנון קיפי, אלא שיש בהן
חור כבר מרוב שימוש.
עוד 5 דקות.
מחקתי את כל האיפור המיותר הזה, והנה, אני מוכנה לבי"ס.
ודווקא החלטתי עם עצמי שהיום אנסה להתאים את עצמי אליכם, אבל
הנה אני שוב, בבגדים שהכי נוחים לי, אלה שאיתם אני לא נראית
הכי טוב בעולם. אבל אני פשוט לא מסוגלת, אתם מבינים? אני לא
מסוגלת להתלבש כמוכם, להראות כמוכם, לדבר כמוכם ואיתכם על
נושאים מיותרים בעיני ולהיות אחת מכם. שמתי סיגרייה בפה, זין
על הצחצוח שיניים. דחפתי איזה עט לכיס, לקחתי דפדפת ביד ורצתי,
כי איחרתי, כרגיל, לאוטובוס.
עוד יום של בי"ס.