המילים שלך,
נתלשות מהמציאות,
       באכזריות אופיינית.
אלפי המסכות המשומשות   שלך
     זרוקות על הרצפה           ועדיין
                  הפנים שלך מכוסות.
חללייך הריקים,
                מתמלאים בשניות בעשן
                                                 מ
                                                 ל
                                                 ו
                                                 כ
                                                 ל
                                         שפתייך
                                            הקטנות,
                                         נוטפות
                                                מ    דם
              ובפצעים
                       שלא
                           ניתן          ל ה ס י ר.

נשימות    כ
                 בדות  וצעדים   אי  טיים.
את מתכסה באלפי שכבות     ועדיין
                              מרגישה    ח  ש  ו  פ  ה.

קוראת ספרים שמסבירים
          איך צריך לחיות        ועדיין

            לא
                 מצליחה להיות.


       הת
           הוו
                 ת
                                 התאדות.




12.3.06


איבדתי את הרגש.