ואז שמעון מסתכל על שרון מלמעלה ואומר בקרשנדו מתעצם:" מה את
אומרת?" ושרון עם כל המטר שישים שלה והציפורניים המודבקות  וכל
זה זוקפת קומתה ושופכת חמתה:" מה ששמעת ואם זה לא מוצא חן
בעינך אז תדחוף את עצמך בחזרה לכוס של האמא שלך." ושמעון, שלא
התבלבל אפילו כשראה את אבא שלו חוטף התקף באמצע שדרות ירושלים
ורץ ישר לאמצע כביש, אומר לה בלי שהאפר של הסיגריה שצמודה לו
לזווית של הפה יזוז מילימטר : " שרון בייבי, את אל תכניסי את
אמא שלי לפה שלך ואל תכניסי אותי להמתנה, אה, את יודעת שאני לא
מאלה שאפשר לה ש ת ע ש ע  איתם אה ?" והוא מגלגל את ה 'ל ה שת
ע ש ע'  בסגנון איסוודי מושלם. ושרון שגם היא לא מהמתרגשים
ובגלל זה כשיש לה ולשמעון דיבור כל השכונה מקשיבה, תופסת את
החתול אליהו בשערות של העורף, שכל מי שמכיר את שמעון יודע
שהחתול הזה הוא הדבר ששמעון הכי מחשיב בעולם ואיך שהוא שהציל
את החיים שלו וכל הסיפור, אז השרון הזאת, שכנראה נמצאת באיזה
היפר בלתי נשלט זורקת את החתול אליהו לתוך הבור הפתוח של
הביוב, ידיים על המותניים, חזה שלוח ומסננת לשמעון "בפעם הבאה
אני לא יהייה כל כך עדינה" כשאליהו מצדו צווח כאילו מסרסים
אותו בלי הרדמה.
" זונה בת זונה, אני יראה לך מזה. "ובלי לבזבז שנייה מיותרת
שמעון נשכב על הבטן  ראש לפתח של הבור, צורח למשה שיחזיק לו
ת'רגליים ומשלשל את עצמו למטה תוך מלמול חיבובים לחתול שהעלה
אוקטבה ועם ההדהוד שבבור נשמע באמת זוועה.
וזה לא הסוף, כי שרון, במקום לברוח מהארץ לעשות ניתוח פלסטי
וללכת לעבוד בתור סבל בנמל של סלוניקי , שאם תשאלו אותי זה
היעוד האמיתי שלה, נשארת לעמוד, מותחת כמה שניתן את קומתה
הקטנה ויורה מבטי ניצחון אל החלל שנדחס בילדי השכונה, שאיכשהו,
תמיד צצים-משתחלים-מצייצים.    
אפילו אני, שאני מכיר את שרון לא מהיום, לא האמנתי שהיא נשארת
לעמוד שם.
"שרון בייבי,  כנפיים בובלה , את לא מתחפפת הלך עלייך" זמזמה
יפה שהיא גמכן בערך בגובה של שרון אבל עם הרבה יותר שנים עליה
ונראת כמו מי שלא עפה בזמן.
ושמעון ממשיך לצרוח למשה שלא יעזוב לו את הרגליים ומצד שני הוא
מדבר לאליהו כאילו היה אהובה שלו או משהו.
שרון בייבי, שאיכשהו הלחישות של יפה העירו את יצר ההישרדות
המפורסם שלה, נראתה קצת פחות בטוחה בעצמה ולפני שמישהו הספיק
לזוז, היא משחררת את המותניים, עושה סיבוב של 180 מעלות ורצה,
הזקנים היו אומרים שבדיוק כמו אבא של שמעון רק עם קצת יותר
מזל, ישר לאמצע שדרות ירושלים.  
רצה הגורל של שרון, שאף פעם לא ממש ברור אם הוא לטובתה או
לרעתה, וכשהיא זרקה את עצמה לכביש רק האוטו של האלטזאכן נסע שם
עם המנטרות שלו ברמקול. הנהג הרדום שממש לא היה מוכן להתפרצות
הזאת לחץ על הברקסים תוך שבירה חזקה בהגה שמאלה ולמי שלא מכיר
את השדרות זה אומר שהוא עלה על ההפרדה עם הצמחייה והספסלים
בדיוק מתי ששמעון מציל את החיים של החתול שלו.
רצה הגורל של אליהו ואחרי ששרט את שמעון מצילו/אהובו זינק
מהפאניקה ישר מתחת לגלגלים של האטלזאכן.      
הגורל של שמעון החליט להראות לו את התפגרות החתול שלו קומפלט,
כולל היבבה הקטנטנה שנפלטה ממנו לפני שהלך לגן עדן של החתולים
שקרעה את הלב לכל מי שהיה שם.
שמעון שגם ככה אין לו דיבור עם אלוהים לא צעק "אבי אבי, רכב
ישראל"  אלא הרים את הגופה של אליהו שהשתלשל לו הראש לכיוון לא
טבעי ודם נזל לו מהפה ועל השנייה צנח לאדמה מחליף צבע לירוק.
ואז קרה משהו שאין לו הסבר:
חתול לבן ענק עם שערות שחבל על הזמן, הופיע ליד הירך של שמעון,
הקיף אותו, התחכך, גרגר, ניסה ציפורניים, ובקפיצה מדויקת
התיישב ברווח שבין אליהו לגוף של שמעון.  (שכחתי לספר שאליהו
היה שחור כמו לילה בלי ירח בהפסקת חשמל ארצית.)

הסוף :
החתול הלבן זכה לשם שע שזה קיצור של אלישע וזה היה הרעיון של
דויד מהפינה.
שמעון היה בטוח שאחת מנשמותיו של אליהו התגלגלה בשע המשיך
כרגיל אחרי ששרף את האוטו של שרון.
ושרון בייבי התחתנה ילדה ילדים ולא נשאר לה זמן לכלום.