סייח-שחק באיילת נתאווה:
והיא איוולת, אך לה מתהתלת,
שוחקת לו, ואת ליבו נוטלת;
לה הוא נכמ, אחרת לא אבה.
איה תמצא עזה כאהבה?
לעת היא איתנה, לעת - כושלת:
מיתרי לב-נאהב, אותם כובלת
ולא מרפה היא, רגש הנאווה.
היאך ממנה יינצל יצות,
מאור שמשו, מעוז גבורתו?
לרע, הקיימת הרצות?
(פן עוד לה יתייסר בטפשותו!)
ואך: הוא שעליה מתעלה:
לעד יהא, ואין ליבו כלה.

סונטה פטררקנית - או איך שלא כותבים Petrarchan בעברית - עם
הייבריד (מיזוג) של סגנונות אנגליים לרוב סוגם, המחלקים את 6
השורות האחרונות ל-4 שחורזות אלטרנטיבית ולקופלטה (couplet)
שחורזת עם עצמה. אבבא-אבבא/גדגד-הה.

כמעט כל הסונטות שלי כאלה. זאת היא שכתוב רביעי, ואני עדיין לא
שמח עם שתי השורות האחרונות. בנוסף, יצרתי את המילה "יצות"
כבינוני פעול בבניין קל (כמו "שמור", "רשום", "חשוב", "אבוד")
של שורש י-צ-ת שהוא אומנם חפ"י, אבל ע"ד השלמים. /לשון

משמעות המילה היא אדם שניצת (באהבה), ועדיין נמצא בהתלהטות.
אהבתי את צליל המילה לאחר הנילה "יינצל", אז השארתי אותה
במקומה זה.