איזה קטע יושבת פה ומבינה.
איזו צרה? מה בהוויה?
איזה צחוק מתגלגל פה בפינה?
במכשול מסתלסלת המנגינה
של הקיום,
של העלייה והירידה
פה נמצאת הידיעה
שבעצם הכל קרה לטובה איך שהיה...

ברגע שנופלת הבנה, הראייה מתרחשת מעצמה
איזה יופי הסבלנות איתה מביאה
רק מעצם ההתבוננות בחוויה
יופי משולב באהבה,
ההשראה,
ההפרייה של יוצר ביצירה.

הדרך הסלולה התפתלה לה מעצמה,
בלי סיבה עם כוונה
הכוונה - לשביל חדש התפתלות ונוף מרענן,
מי היה ואיך קרה?
איזה מעצבן וכמה עצוב?
להכל יש חרוז...
לכל אלו משלים שנותן משמעות וכבוד ללא עיקוב.

בדרך פתלתלה ומסולסלת מהלכת בה אני
תוהה מדי פעם וחושבת לעצמי,
מה זה? ואיך? מי? למה ולאן אלך?

שוב אני מתיישבת תחת עץ הקיקיון
מניחה ראשי לצד ארנבון.
נושמת נשימה מרווחת-ממלאה.
מבינה שמבלי להתאמץ אני פה... במלוא ההוויה!
מבלי רצון אפילו לנשום גדלו ריאותיי,
מבלי להתכוון הגיעה שלוותי.

הכינותי לעצמי השראה לשימחתי
איזה כיף לי שאני - אני...
מטיילת בחובי מבלי... ורצוני...
נותנת לעצמי חופש וזרימה.
פתיחות למגיע ואף מכריזה - ברוך הבא!

כך התחילה ידידות נפלאה ביני לבין הדרך הסלולה.

מבינה שאין טעם להלחם לא בה ולא בעוברי האורח.
מבינה שאין מי שירצה שנחשולי מים וזרדים ישטפו וישקצו בי
הבנה שגם אם כך יהיה אחרי כן ריח היסמין יעלה וילטפני.

ההבנה שמלבד הסבלנות והביטחה, דבר לא נותר.
הבנה ששלווה פנימית וציוץ הציפורים זו הבחירה האמיתית.
האהבה שכל מה שנותר זה לבטוח בעצמך ובמחר.

ההכוונה שליבך יובילך אל הנבחר.
הנמצא שהוא הכל בחופש רצונך

כתמים תכלכלים-סגולים מנצנצים מעל ראשך הזורח
מה עוד תרצה אם לא לחייך תענוגותייך?

שמחת הקיום ועונג הרגע - כי יפה לחגוג את החיים.