זה מתחיל,
נקודות קטנות מכתיבות את הקו,
דרך מותווית,
כביש סלול לעבר ארץ שטן,
אפילוג בעל כורחך.

שברים מלוקטים
יוצרים פער שאינו ניתן להדבקה.
מראות וצלילים יחד
מסקנות מולדות אל שחיטה.

בכל יום יש מי שמצטער שנברא,
אז איפה על הסולם זה ממקם אותך?
בכל צער יש ים של אמת,
אז איזו אמת אתה אומר לעצמך?

בכל פעם מתחדד המאבק,
נמתח החבל עד אחרון שורשיו,
נמלכת הדעת ואין עוד ברירה,
השעון רומז בדרכו העדינה
לא נותרו עוד גרגרי חול,
רק תקתוק מעושה
שיהיה נעלם.

ככה זה מתחיל,
שרידים של אימפריית חיים חבולה.
כאן זה נגמר,
התבתק החבל, נהדפה האחיזה,
הופקדה למפרע
הנשימה האחרונה
בקרן של חובות רגשיים
שאין ביכולתה לשלם.
הותר העוגן מן אדמת המאבק.