אני במדרגות נעות, משני צידיי בניינים חלונות ראווה.
החולצה הכחולה, השרוול שיצא בעונה שעברה.
נצמצם אפשרויות, תודה שנתתם לי לבחור הכי יפה, הכי טוב.
זה אני ואתה עומדים בחלון משקיפים לרחוב.

סגרת אותי במטר על מטר, לובש צורה של כולם.
מי נתן לך כוח לסגת כשאני אומר לך תתקוף ת'עולם.
תתעלם מהמדים שבחרו לך
תלבש את המדים אתם אתה נולד
לא משנה באיזה צד של הסורג תחכה
כשתבקש שיבקרו אותך לא יבוא אף אחד

אל תחנכו אותי לעבוד, עורך דין או רופא.
אותו בן אדם משוכפל, כל פעם יהיה יותר חכם יותר יפה
איך אז הייתי מקריב את הכל לא פחדתי למות בשם האהבה
היום לבשתי שחור כדי לראותה כי חוור כבר מבטה
באותיות הקטנות רשמו שתיקה לא פותרת דבר.
הכל או כלום זורק, מתחנן לקוביה עשויה ממזל,
והוא יגשים לי, יביא לי פני מת עשויות מנייר.
תתפרק, יש אחד ששומע, הוא רק לקח פסק זמן.

אמא אומרת אם תלמד תוכל לכבוש את הכל.
אני אומר לה, מחליטים במקומי ואז לוחצים על כפתור
שמזיז את הזקן שהיה כאן לתוך בית מנוון עם מקקים בצלחת ואז זה
נהיה מיותר
הוא פוחד להתחיל לחשוב לבדו, בגיל כל כך מאוחר.