[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יבין לוי
/
הנורמאלי המדומה

הוא מתקרב לדלת ביתה, מסדר את הצווארון של חולצתו, בטנו מעט
רוטטת מהתרגשות, עוד צעד קטן... דפיקה בדלת - הנה היא פתחה.
- "היי", עמדה ובהתה בו.
- "היי, גם לך", השיב לה.
כך עברו להן שניות ארוכות.
- "את לא מתכוונת להזמין אותי להיכנס?" שואל.
- בהתה בו בחיוך נבוך. "בוודאי, מצטערת." נסוגה לאחור כדי
לאפשר לו להיכנס.

- "לאן אתה הולך?!" היא שאלה.
- "זה לא עניינך! רחוק ממך! רחוק ממך! כמה שיותר רחוק!" אומר
בעודו יוצא מהדלת בחיפזון.
- "אבל למה?" ענתה בגמגום של חוסר הבנה.
- "זה פשוט לא ילך! די, עזבי אותי!"
- "טל! מה הבעיה שלך?! בוא לפה כבר ונדבר על זה."
- "עזבי, זה לא ילך! תשכחי. תשכחי מהכל... מצטער שיר, זה פשוט
לא ילך." מתחיל לרוץ כדי שלא יצטרך להרגיש בנוכחותה כשהיא
מביטה בו.
- "מה לא ילך? איך אוכל לשכוח מהכל? מכל המילים שאמרת, מכל מה
שעשית?" צועקת לעברו, "זה ישבור אותי..." או אומרת בלחש. מביטה
בחוסר הבנה כשהוא נעלם מעיניה. "עכשיו זה כבר שובר..." אמרה
כמעט בדממה לעצמה, ללא איש שומע.





- "שלום דוקטור, אני לא נורמאלי. יש לי בעיה במוח, אני חולה
בראש", טל פונה לדוקטור העגלגל שיושב מולו.
הדוקטור משיב לו "מדוע אתה חושב כך? מה גורם לך להרגיש כך?"
טל מסתכל על הדוקטור, בוהה בו, הוא אינו יודע מה להשיב לדוקטור
החביב והעגלגל. הוא אמנם יודע שיש לו בעיה, הוא יודע שמי שרואה
את הבעיה מהצד יחשוב שזה טבעי לחלוטין ושכל זה אצל מרבית
האנשים קיים. אבל הוא יודע אצלו זה שונה, לא כמו אצל כולם -
הוא פשוט לא יודע להסביר ולתת דוגמאות לסימפטומים היומיומיים
של התופעה.
- "נו?" הדוקטור ממתין לתשובתו של טל. "בוא תן לי לעזור לך",
מציע הדוקטור, "ספר לי סיפור על חייך ותנסה להכניס בעקיפין
חוויה שנבעה מהתופעה שאתה מתאמץ כל כך להסביר אותה".

"היא אדם נפלא. מושכת בעיניי. מצחיקה (אולי לא בכוונה, אך היא
כזאת), יפה, חכמה. מוזר, כי אני לעומתה אידיוט לחלוטין, מעניין
מה היא מצאה בי... במקומה הייתי מוצא אדם יותר טוב, יותר חכם,
יותר יפה, אולי גם קצת יותר עשיר ובעל פוטנציאל ריאליסטי. אבל
לא... היא מעדיפה אותי! את הטיפש המוחלט, אדם עם מלא שאיפות
סוריאליסטיות, אדם לא הכי יפה, לא הכי מושך, לא הכי גברי, לא
הכי מובן, לא הכי יודע להביע רגשות, אמממ... פשוט - אדם פשוט -
אדם שהוא "לא הכי". וזה מוזר כי היא "הכי הכי". אני לא מפסיק
לחשוב עליה. רק לפעמים כשאני עם חברים, או אולי שקוע במשהו כל
כך עמוק. היא מתקשרת לחיים שלי יותר מדי טוב. אני פוחד מזה...
פוחד מזה שזה רציני, פוחד לפגוע בה, פוחד שהיא תפגע בי, פוחד
שיפגעו בנו, פוחד שהיא תפחד, פוחד מלפחד, פוחד מאנשים פחדנים -
אני פוחד מעצמי. אתה מבין דוקטור? אז ברחתי... זה לטובתה, לא
לטובתי, אך ורק לטובתה... היא עוד תבין את זה...
אבל עכשיו, דוקטור, כואב לי... עברו מאז שנתיים... ועדיין כואב
לי. היא בכל חלום, בכל הזיה טרופה, היא מסתכלת עלי ולא אומרת
כלום. ניסיתי לדבר איתה, היא לא רוצה להקשיב, לא רוצה להביט,
לא רוצה לענות - היא לא רוצה כלום. אני רוצה, דוקטור, אני
רוצה!"

הדוקטור הזה שמע את מה שלטל היה להגיד וביקש ממנו לנסות לכתוב
לפגישה הבאה את כל מה שהוא מרגיש.





מחזיק את ראשו של הדוקטור המת.
"מצטער דוקטור, מצטער אלוהים, מצטער שיר. אני הייתי חייב להרוג
אותו, כאילו, אותך, דוקטור. לא הרגתי אותך בגלל שאני שונא
אותך. אני לא מכיר אותך בכלל... אתה שמעת פשוט דבר שאף אחד לא
היה צריך לשמוע... אף אחד... אפילו לא שיר... מצטער... באמת
מצטער...
אני לא אדם רע,
אני גם לא רוצח,
מצטער."



04.06.2005







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כי האדם הוא עץ
השדה.


איש הברווז מצטט
משיר ידוע


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/3/06 21:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יבין לוי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה