זה שוב הגשם הראשון שמזכיר לי,
זה שוב הגשם הראשון שמטפטף על חלוני.
ושוב בגשם הראשון אתה לא לידי,
רחוק כל כך ממני...

זאת שוב אני שיושבת לבד מול המחשב,
עם כוס נס קפה וסיגריה ביד,
ושוב אין אף אחד שיחזיק לי את היד.

הרוח שורטת את גבי
והגשם שוב שוטף אותי.
ואל תשכח, לא אל תשכח
כשאמרתי לך...
כשאמרתי, שאני אוהבת אותך.
על כל רגשותיי התוודיתי כמו על חטאים
הרגשות שלי הם פצעים...
פשעים...

עשן סיגריות ממלא את יומי,
ולאט הורג אותי.
הרגשה כה טובה לדעת
שרק את עצמי עכשיו אני פוצעת.
לא עוד כאב.
לא עוד דרמה.
לא עוד אהבה.

יש אומרים שאהבה תציל את כולנו.
איך זה יתכן?
תראו מה אהבה עשתה לנו.
כבר שכחנו מה זאת אהבה.
כולם מחכים שנחטא במגע.
עכשיו זה כמו מגפה.

מתחבאים מאחורי משפטי חכמה,
"שלום ואהבה"
אם תשימו לב תדעו
שאין שלום, אין אהבה.
אנחנו לבד
בעולם אינסופי...

החיים לא נגמרים, רק מתחלפים.
ואנשים מתים.
אנשים נשכחים.
ואנחנו גרגר אבק בתוך מיליארד כוכבים
לא משמעותיים,
לא חשובים.
אבל אל תכעסו, זאת דרך החיים.