זה סיפור אמיתי.
הסתרתי אותו במשך שנים.
הגיע הזמן לספר אותו
בפעם הראשונה.


הוריי התגרשו בהיותי בת שלוש.
קיבלתי את זה די טוב והייתי בקשר מעולה עם אבי.
יש לי עוד שתי אחיות.
אימא שלי די מהר מצאה חבר חדש, רפי.
הוא היה חברה במשך שבע שנים!

"אמא!" ילדה בת ארבע צועקת לאמה. "הוא שוב מרביץ לי, תגידי
לו."
המילים האלו חזרו בלילה אליי שוב ושוב.
שנאתי אותו.
"תעזוב את הילדה..."
זה כל מה שיש לך להגיד, אמא?!
בכיתי בכל לילה.
לא בגלל רפי.
לא בגלל המכות.
בגלל אמא.
היא ידעה מזה טוב מאוד ולא עשתה כלום.
רפי לא הפסיק.
במשך שבע שנים הוא הרביץ לי ולאחיות שלי.
כשאחיותי הגדולות עברו את גיל 12 ואני הייתי רק בת 7, הוא
הפסיק להרביץ להן. הוא פחד ונכנע.
ואולי זה בגלל שאבא שלי כבר הזהיר אותו כמה פעמים שהוא ילך
למשטרה. ואולי לא.
אחותי הגדולה עזבה לאילת. לשלוש שנים.
ואחותי השנייה, שירן, רוב הזמן לא הייתה בבית.
היא הייתה בפנימייה.
וידעתי שכשגם אני אגיע לגיל די מבוגר אני אהיה שם.
אך לא אמרתי כלום.
בכל לילה לא ישנתי, בכיתי.
בגלל בן זונה מזורגג.

"דיייי תעזוב אותי..."
צעקתי נואשות לבן אדם שהחזיק אותי הפוכה, מאיים לעזוב.
הסתכלתי לו בעיניים.
אין פלא, הוא בן 40 ולא התחתן עוד.
כלב.
רצתי לחדרי ובכיתי.
לאף אחד לא היה אכפת.
אבא שלי בא הביתה פעם בשבוע ולאט לאט פעם בחודש.
הסתגרתי בעצמי.
אחרי הגן לא רציתי לחזור הביתה והייתי הולכת למקומות אחרים.
רק לא לחזור.
ידעתי שהוא יהיה שם.
פחדתי.

"חג שמח"
הוא נכנס לביתנו ושמח.
"בואי חמודה, תני לי נשיקה הבאתי לך מתנה."
סירבתי.
הלכנו לסבתא מצד אמא.
אני זוכרת שליד אנשים אמא ורפי התנהגו כאילו כלום לא קורה
בבית.
והכי התפללתי שרק לא יתחתנו.
אכלנו וחזרנו הביתה.

כדי להקל על הכאב, כתבתי שירים עליו.
אך בכל השירים קיללתי אותו מחדש.
עברו הימים.
וכבר עברתי את גיל חמש.
מיום ליום המכות נעשו יותר גרועות.
ואמא לא עשתה כלום חוץ מזה שמדי פעם העירה לו.

"הולכים לבית מלון הקיץ"
אמרה לי ולשירן.
שמחתי.
"נלך עם רפי והוא משלם עלינו אז תהיו נחמדות אליו."
נתקפתי חרדה.
אך לא אמרנו כלום.
אני ושירן לא סיפרנו כלום ממה שאנחנו יודעות.
הלכנו לבית מלון בצפון והחדרים שלנו היו נפרדים.
כלומר אני ושירן בחדר אחד ורפי ואמי בחדר אחר.
אני זוכרת שרפי ושירן רבו והוא זרק עליה בקבוק תפוזים וזה כמעט
פגע בה.
כשחזרנו הביתה הלכנו ישר לסבתא שלי ושירן סיפרה לה הכל.
אני שתקתי.
היא סיפרה הכל בפניו. היינו כולנו שם.
ואני התחלתי לבכות.
סבתא שלי האמינה לאמי ולרפי.

ומאז, אני זוכרת רק דמעות.
אמא שלי בכתה ואמרה לנו שהם נפרדו.
אהבתי אותה באותו רגע!
חשבתי שזה אולי בגלל המכות ובכל זאת היא אוהבת אותי.
אך עם הימים שמעתי אותה מדברת בטלפון:
'כן, הוא בגד בי בבית מלון. עם אישה אחרת"
ואז הבנתי הכל.

מאז עברנו לדירה אחרת.
אבל ידעתי שהם עדיין דיברו ביניהם,
ולא פעם עניתי לטלפון.
אבל לא סיפרתי שום דבר ממה שאני יודעת לאמא או לאחותי.
הפעם האחרונה ששמעתי ממנו הייתה לפי שלוש שנים.
ועכשיו, כשיספרתי הכל,
אני מבטיחה שיום אחד אשיר את השירים שלי ואספר את סיפורי.

אני שונאת אותך, אמא.
ואת לא תאמיני עד כמה אני מקללת אותך בלבי כשאני מחייכת אלייך.