שני דוד / היא |
קר פה... למרות שכל כך חם.
הבדידות הזו, אתה נשלט על ידיה,
מכסה את כולך בזוועה.
עוטפת בעצבות.
בלי שום פתחים,
אטום בדידות.
ככה עוברים להם ימים,
אם לא שנים,
ואתה מוצא אהבה... או שתיים.
היא, היא עדיין שם.
היו ימים שעטפה יותר,
היו ימים שפחות.
אך תמיד נמצאת שם
כחלק ממך.
למדת להכיר את הצדדים שלה,
ובלית ברירה...
הפכה לך,
למחשבותיך,
למעשיך,
לפניך,
לעיניך,
לנשמתך.
התרגלת... למחלה הסופנית הזו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|