נעמי שטיינמץ / אלייך |
התוודיתי על כל מי שאני.
הראיתי לך את הלוח של נפשי
והמילים בו לא אמרו לך מאום.
את כל הבכי שבכיתי,
הדמעות אשר צרחתי
את הגפת כמו תריסים -
לא ידעת איך לקבל.
ואנשים אומרים לי לפעמים,
שאנחנו כה דומות
אבל הרחש של לבי, לעומתך
הוא כמו שמיים וארץ.
כשהנשמה שלי נחשפת
את מהנהנת בראשך
וזה כל כך יפה לפעמים
להרגיש הערכה...
אך כשהמילים זורמות
אל סוף המסילה ואני נשברת,
את פונה אל הסדרן
ומבקשת סוף אחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|