את כמוני
אולי יותר יפה
צווארך ארוך
ריסייך מניפה
נולדת לשפע
והיום מדלגת בין המשוכות
אני שמורה בצל
אולי אפסיד, אז למה לנסות
יודעת אני, היו ימים בהם הגועל לא הרפה
איך ממוחך גלש הפחד ישר אל הקיבה
רק שירתך נשזרה ברוח
כמו פרח שניתק מגבעולו
חששת כי יגידו - עלי כותרת, מה יפים הם
הגוף הוא לא.
ולוטף מבטך כל עין בוחנת
פירותייך מבשילים ואת פורחת
אני נעה בין הקהל שייכת- לא שייכת
כן, את כמוני, אבל, אולי יותר מוצלחת
שובי, את אומרת
חייך כאן תפארת
שובי והסתכלי
גופך כגבעולי
עודו צומח
הודו קיים
הודי לו
והביני
כן
הוא שם. |
