יום שישי י' אדר תשס"ו. היום כולם חוגגים את פורים בבתי הספר.
איך השמחה מעורבבת בעצב. ואיך האנשים שמסביב לא מתחשבים ולא
מבינים... והכי מגעיל שהם עוד מתערבים.

יום שבת יא' אדר תשס"ו. היום לפני שנה בשעה 10 וחצי בבוקר
איבדתי אותך. אותך, דודה איילת.

אני זוכר ש... אבא נכנס אלי והעיר אותי.
אני זוכר ש... אבא סיפר לי שאת כבר לא כאן.
אני זוכר ש... לא היה לי האומץ.
אני זוכר ש... הייתה לי אמונה.

ואני יודע ש... היום אני נפגעתי.
ואני יודע ש... היום רציתי לבוא.
ואני יודע שהקדשת לי שיר ברדיו.
ואני יודע, ואני בטוח שגם את כמוני עדיין
לא קולט לאן נעלמת...? לאן הלכת?

של מי האדמה? עכשיו היא שלך
האויר? והים? של מי העולם?
איך האביב יודע שהגיע זמן...
ולמה קצת לפני חג של עדלאידע עזבת אותנו בלי לומר מילה...

אני זוכר ש... זכיתי לאהוב אישה מופלאה.
אני זוכר ש... זכיתי לאהוב אותך דודה.

ועכשיו אני זוכר שביא' אדר לא באתי ולא נתתי לך כבוד.
אני יודע ושותק.