שוב חלמתי אותך.
יום אחרי דמעות התיסכול
ממולי חופה של תל אביב שכה אהבתי
מימיני מקום עבודתך ושוב לא הלכתי אליך...

שפתון הבורדו והנצנצים
ועיני אימי דומעות בתוכי...

מאבק ההשרדות של השנים האחרונות כה מתיש אותי
עייפתי...

קולו של אהובי, חבר נפשי, באוזני
מנסה לנשום לשמוע
ומקלל מחרון.

ובלילה אנו נוסעים
בחלומי באוטובוס עייף וארוך ומלא מהלומות.
שיער ראשך קצוץ כראשו של אהובי
ועורפך מונח מדי פעם על כתפי
על ליבי
אתה הנהג.

שקט ושלו
וידי מלטפת קלות את ראשך.


ואינך אומר מילה
על מילותי שהגשתי
על הנשיקה שחלמתי
על אהובי...

אתה רק שקט ושלו
ונוסע איתי
מהמורה אחרי מהמורה
מהלומה אחרי מהלומה
אוחז בידי מלטפה קלות
מעלה נוסעים
מוריד נוסעים
מעיף מבט עוטף מעיני השוקולד החם שלך..
והשלווה עוטפת אותי
בנסיעה הארורה הזאת
אני לא לבד...

חכם מי שהמציא את החלום...
ואותך...