מר טוב מלכת
שולט בעקביי הרמים
גם אני רוצה עקבים
להטביע בהם את יגוני
בלי רשת ליפול לתוכה
גם אני רוצה לשחות בדם הזה
הניגר מהדחקת הפצע הפתוח
בביוב של קריית אונו רבתי

לא הגליד עדיין
דואג ללקק מסביב
שלא יראו אותי
גם אם איני קיים
מסתתר ונושם חמצן חריצים
דרך מערכת שקרים וסבכים
מתחבר למקקים שחיים איתי
ומאכיל אותם מבשרי הרך והמזין
תן לנו ציפורן או
ביס מהפיטמה לקינוח
ננוח ונזלול את אשכיך
דמיינתי אותם עולים איתי למעלה
לעולם המתים באור
המסנוור חלאות שחורות כמונו
הם בחרו להישאר ואני את חיי
המשכתי לקיים בהסגר
אחרי שנטשתי עולם יפה
ואפל מתחתיי

יבואו היפות
ויקיימו אותי אחרת
אמרתי ולא שמתי מבטחי באחת
הן יבואו עם יפים תארתי
והסתכלתי על כיעור משתקף
בחזית המכונית הישנה שלא
זזה שנים מאבק וביקורת העוברים בה
מבלי לשאול ולבקש רשות ובעלים
יבואו היפות
ונגמור ביחד פחד להתחיל מחדש הכל
נרשרש ביחד בפעמוני מתכת
נדרוך שערים ברגלי הספינות שעוגנות
בפאתי הביוב של רבתי מקריית אונו
שלא העיזה לקרוא לי חלאה
כמו פעם בימים הטובים