בלילה חשוך בשמיים
מביטה לה עין האלוהים,
בין העננים מסתכלת בי,
והרוח נושבת ומנסה לסגור את העין
בעזרת העננים ששטים להם בשמיים.

תמיד העין מבצבצת לה בין העננים.
דבר לא יוכל למנוע את אורה
המשתקף בלובן ומאיר את שמי היקום,
שצבעם השחור מחשיך את הכל
ומנסה להסתיר את הנעשה.

הרוח נושבת בחוזקה,
וענן עובר במהרה
בליל חורף קריר
שם בין העננים
מבצבצת לה עין האלוהים.

כך בין העננים בלילה חשוך
מנצנצת בלבן עין האלוהים,
שדבר ממנה לא נסתר,
כי רואה היא את הכל,
וגם הרוח לא תגבר עליה
עם ענניה שהיא מניעה בשמיים החשוכים,
על מנת לעצום את העין,
כי עין האלוהים דבר לא יוסתר ממנה.