12 קונדומים חדשים. אפילו את העטיפה עדיין לא קרעתי. והזונה
הזו נעלמה. ועוד לחשוב שהבאתי לה שלושה קונדומים שקיבלתי
במתנה. זונה. זונה. זונה. זונה. זונה.

לא עונה לטלפונים, לא להודעות... כלום. פשוט כאילו בלעה אותה
האדמה.

ואולי באמת קרה לה משהו?

זה לא שאני אוהב אותה. ממש לא. אבל כן איכפת לי ממנה, רק טיפה.
חוץ מזה, היה לנו כייף ביחד... אפילו בתקופה הכי לחוצה הצלחתי
למצוא זמן בשבילה קצת יותר מפעם אחת בשבוע. "אתה מספק, אבל לא
מספיק" ככה הזונה הזו אמרה. מה היא חשבה לעצמה, שאם אני לא
אוהב אותה, אז אני גם לא מרגיש כלום?!

ואחר כך היא הלכה ל"נשנש"... ככה היא קוראת לזה. הלכה איתי
למועדון ואז ברחה. עם מישהו אחר, לא לבד. וכל זה בזמן שאני
נלחמתי בעצמי שלא להתחיל עם אחרות. לא מול הפרצוף שלה לפחות.
אבל הזונה הזו מצידה ברחה איתו, ו"נשנשה" אותו.

באותו הערב שהיא סיפרה לי על  ה`נשנוש`, זיינתי אותה חזק, עד
כדי כך שנקרע לנו הקונדום האחרון. אז לקראת הפגישה הבאה קניתי
חבילה של 12. בדיוק מהסוג שהיא אוהבת.

ועכשיו אני יושב עם 12 הקונדומים האלו, ואין לי מושג מה לעשות
איתם. כי היא נעלמה, לפני שבוע בדיוק, ואני לא מבין למה.  ולא,
אין לי כוח לחפש עכשיו מישהי אחרת. חוץ מזה, אולי מחר או בהמשך
השבוע היא תחזור. ואם אני אזיין כבר מישהי אחרת, היא לא תזדיין
איתי יותר. ככה אמרה. הזונה הזאת. ובעצמה הלכה ו`נשנשה`.

ואולי יש לה תקופה כזו עכשיו שהיא רק `מנשנשת`...? הרי אותי
היא לא `מנשנשת`, אותי היא `אוכלת`. "כי לאכול תמיד צריך,
ולנשנש זה רק פעם ב..." זה מה שהסבירה. ואני שתקתי, ובלב אמרתי
שאני מייד צריך לאמץ את המנהג הזה לעצמי.

אוף איתה, זונה כזאת. השאירה אותי לבד עם ה-12 קונדומים האלו
והשלושה שאצלה, או שהם כבר בפח, מלאים בזרע חם ודביק של מישהו
אחר. רק מלחשוב על זה בא לי לדפוק לה את הראש בקיר. עדיף
בשבילה שלא תחזור אלי יותר, כי זה בטוח מה שאעשה כשאראה אותה.


אבל אני לא יכול.

והיא יודעת.

היא יודעת שאני לא אעשה כלום. כלום. כלום. כלום. היא יודעת
שהחרמנות תעלה לי לראש לפני כל מחשבה אחרת.

אז מחר כשהיא תחזור, או בהמשך השבוע, אני ישר אזיין אותה. מבלי
לשמוע שום הסבר להיעלמות שלה. לא מעניין אותי. הכול שקרים.

הכול.

אני רק אתפוס אותה חזק ואקרע את הבגדים ממנה, ואז אחדור בכוח.
גם ככה היא תמיד התחננה שאני אאנוס אותה. היא וכל הפנטזיות
הוולגריות שלה. זונה. איך שתמיד כשהייתי מזיין אותה מאחורה
ומלטף לה את התחת, היא הייתה מסתובבת אלי ומבקשת שאזיין אותה
חזק יותר. ככה במילים האלו. ואני שנאתי שהיא הייתה מדברת ככה.
ואם זה לא מספיק, לפעמים הייתה מכריחה אותי להגיד לה שאני רוצה
לזיין אותה. לזיין. לזיין. לזיין.

אבל הכי אני רוצה, שכשהיא תחזור מחר, או בהמשך השבוע, שתמצוץ
לי. את זה תמיד אהבתי. איך שהייתה מענה אותי כמה דקות לפני
שהייתה מחדירה אותו לפה... הדקות האלו נמשכו כמו נצח לפעמים.
אבל אהבתי את המשחק הזה. איך שליקקה את כל האזור מסביב לזין,
ואז הייתה עוברת לביצים, ובולעת אותו עד הסוף, הכי איטי שיש...
יכולתי להשתגע. ואז היא הייתה מוצצת עד שהייתי גומר בתוך הפה
שלה. והיא תמיד בלעה. כמו גדולה. אפילו שהטעם היה מגעיל לה.
"שום מציצה לא שווה אם לא בולעים בסוף, זה כמו לזכות בלוטו
ולאבד את כל הכסף בדרך הביתה". ככה הסבירה. ריחמתי עליה טיפה.

אבל אולי הגיע לה כל המגעיל הזה שבלעה...