ועכשיו כשאת לא עונה
זכרונות מרים חובטים בי,
לילות ארוכים שעברו בלעדייך
שוב חוזרים,
ואולי את לא מרגישה ולא רואה
שוכבת חסרת הכרה
ורק הלב פועם, מזכיר לי אותך
עטופה בתכלית של עצמך
מחפשת את רצונך.
את שוב לא עונה
מזיזה אט את קצות אצבעותייך
קפואה בקור בתוך מגש החיים,
מחכה לך בפינת הלב החמה
המתוקה
שנשכחה הרחק מאחור,
ושלבי סולם החיים מתפוררים ומתפרקים
אחד אחר השני,
את מנסה לדחוף מעלייך
אך זה חזק ממך.
את נשכחת וזועקת החוצה.
ושוב את לא עונה ולא רואה-
שוכבת ללא תזוזה
מחכה לנפש הבאה.