אני מוגנת בקפה חם
מביטה אל חלומות רכובים על הר
בדם שר.

הוא קורא בי ואומר:
"יצאתי אל האויר המקפיא
התענגתי על היופי
ועל כל גיחונת שמש"

כמה טוב, חושבת -
מקווה שנעל נעליים חמות והתעטף היטב.

מכירה את השמש הזו.
משרכת קרניה
קורצת זהב פיתוייה -
אינה מחממת.

הוא בשלו:
"כשיוצאים לקראתה בחולצה בלבד
מרגישים את החום".

יש מין
חוכמה
בגופו המשתלח
שנושכת בבטן.


-----------
הדיאלוג עובד מתגובתו של עדי זילברברג לשירי
"סתיו מול ההר"
תודה עדי, על ההשראה.