אני מוגנת בקפה חם
מביטה אל חלומות רכובים על הר
בדם שר.
הוא קורא בי ואומר:
"יצאתי אל האויר המקפיא
התענגתי על היופי
ועל כל גיחונת שמש"
כמה טוב, חושבת -
מקווה שנעל נעליים חמות והתעטף היטב.
מכירה את השמש הזו.
משרכת קרניה
קורצת זהב פיתוייה -
אינה מחממת.
הוא בשלו:
"כשיוצאים לקראתה בחולצה בלבד
מרגישים את החום".
יש מין
חוכמה
בגופו המשתלח
שנושכת בבטן.
-----------
הדיאלוג עובד מתגובתו של עדי זילברברג לשירי
"סתיו מול ההר"
תודה עדי, על ההשראה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.