כאן זה המקום הקטן, כאן זהו סוף
העולם, בתוך באר-שבע קיימת נשמתי,
בתוך העיר הקטנה שלנו קיימים הזכרונות
שלעולם לא אשכח, שלעד אנסה לשכוח.
רוחות נושבות בשיערך, מפזרות אותו
לכל כיוון, מכסות שוב את עינייך בחלומות ותקוות
ומסתירות מעיניי את התשוקה הבוערת בנשמתך.
אל תשאירי את האור דולק הלילה, ואל
תפחדי שלא אזכור מהי הדרך חזרה, רק
כי מזמן לא אמרנו שלום.
אל תזכירי לי את מי אני אוהב, אל תזכירי
לי את מה שכחתי, תתני לי לשכוח האם
אני אוהב אותך, או שונא אותך, אבל לעולם אל
תתני לי לשכוח מי את באמת בשבילי...
מתוך העיר עולות הציפורים אל-על, עפות
הן אל עבר מחר חדש, בעוד אני תקוע כאן בתוך עצמי,
שר עוד שיר חסר כל תקווה, רק כי אני לא יודע
את הקצב למנגינה. |
