|
בין הקירות המשחימים
מתחת לאדמה
עוד נשמעים הצלילים...
קולות הרוח
הילדים צוחקים
קולות של שריקה
הילדים בוכים
ענן בודד מחפש לו מקום
להתפרק
והגשם יורד
על אלפי לבבות בודדים
יורד, הרוח שורקת, הילד צוחק
צוחק ובוכה.
הוא לא ילד בכלל
והענן לא בודד
רק קולות של שריקה
וזאת לא הרוח
אלא שריקת הכדורים מרחוק
ופיצוץ
וזה לא רעם
ואדום
ואלו לא כלניות
והתקווה היחידה שמתנגנת לה ברקע
היא לא שיר
היא הארץ המובטחת.
והענן חלף לו, נעלם.
יום חדש מתחיל... |
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.