אינני גבוה וכמו כן נמוכות שאיפותיי.
אינני שמח, כבר שנים ממלאת העצבות את עיני.
שלחתי ידיי לחבקך אך אוויר בלבד מצאו אצבעותיי.
אלו הם חיי.


כשאמרת כי "אסור לוותר" צחקתי כי על עצמי כבר וויתרתי מזמן.
שנינו יודעים מה עברנו אך לא ידוע לי לאן נלך מכאן.
מרגיש שוב לפתע  איך נפערים בולעני שאול תחת רגליי.
אלו הם חיי.


ישנם רגעים של אושר בהם השכול נראה מרוחק.
אותם רגעים נדירים בהם גם המר טעמו ממותק.
באותם הימים משכנע עצמי כי עברי ברגע נמחק
אך בסופו של היום שוב מתעורר לגלות כי בפינות נפשי הוא נדחק.

לא תדעי לעולם כי אהבתיך למרות שאמרת דיי
אנצור זכרונך וריחך בין חומות ליבי לצלקות פניי.
אמשיך בדרכי מצל אל צל מחשש פן יתפסוני שדיי  
אלו הם חיי.