במלחמה, כוס רבאק, כמו במלחמה.
בפיתויי שטן - כמו בפיתוי זימה:
אותה הפעולה, אותו המעשה
הם אקט בחירה חופשית - שמעת, דון חוסה? -
או רגע של חולשה, כניעה לכוח זר,
כשהרצון שלך הופך לאביזר
עלוב של תיאטרון. איני יודעת מה
רצה נסיך האופל מנסיך רחמה
של אשת הנגר, כשבא אל המדבר
ושם ניסה למכור לבנה את השובר
לאתרי הנופש בעולם הבא -
מעיינות גופרית סרוחה וצהובה.
אך לא צריך כבשים להעלות באוב
כדי להבין מה הוא הציע לאיוב.
כבשים, אגב, יכלו לתרום המון מידע,
כי הן ראו הכל, וכל כבשה - עדה,
ועדר הכבשים - בסיס עליו מונח
כל הפסוק, כל הסיפור, כל התנ"ך.
(לפני שבא והתערב דולפין-איים,
לפני שדג התחיל לבלוע נביאים
ולהכתיב ליהודים סיפור חדש...)
שלחו שאלון פתוח אל כבשת הרש.
אך כאמור אין צורך להטריד, אחי,
את השווארמה שלכם: עודנו חי
המניאק הראשי, בוקר ללא בקר,
שהתערב עם המשגיח על הבר
על הפרדת האיש איוב מגורלו.
"על מעבר לגוף אחר חלמת, לא?
צעיר ממך, יפה ממך, חזק ממך.
אני עושה לך את כל המלאכה.
נסה כל גוף ואופי, עד תבקש
בעטיפה שנבחרה להשתרש.
פשוט וקל, דוגמת בחירת מין העובר.
ומי אמר שהאדם כה מחובר
בחבל הטבור רק לגורל אחד?
אינך מקשיב; אתה שבוי ומשוחד,
אבל בגוף חדש אתה תודה לי, איש!"
איוב הביט מבעד למסך חשיש,
מבעד לדמעות ולדפנות הלב:
כל הנושא תקווה להפגת כאב,
ולא אמר דבר, לכוד בגוף חולה,
כלוא בארץ עוץ, כמו מהפכן גולה.
וכשהכל נגמר, והשטן סתם,
אז אלוהים הבין, בתוך עצמו נדהם:
"זו עקידת יצחק. אני בה - אברהם." |