כל תזוזה שלך היא זיכרון ישן,
פיסת פאזל שמקשרת אותך אל חלק מתוך חיי,
ואני עומדת ומקווה, שכיוון הרוח יעיף את שערי,
שאשאף עוד אוויר ממך, שעוד מילה תהיה לעברי.
יושבת בוהה מול חלון ראווה,
מדמיינת עוד פרח שהבאתי לך מונח על המיטה,
עוד נשיקה וחיבוק,
עוד רגע בלתי נשכח,
עוד רגע לא עצוב,
רק עוד רגע איתך.
הזמן נגמר כלום לא יהיה כמו שהיה,
הכל היה תמים, הכל היה רגוע,
הכל היה כמו כל יום בשבוע,
ליטפת את הביישנות שלי והסרת אותה מעליי,
עכשיו הכל שונה,
עוד לילה חשוך בלעדיך.
מתגעגעת לחיוך שלך,
האכזבה בוערת כאש המחלחלת לתוך נשמתי,
הכיעור הפנימי שלך הוא אני, רק אני.
טעיתי,
מי הבא לפגוע?
יושבת בוהה מול חלון ראווה,
מדמיינת עוד פרח שהבאתי לך מונח על המיטה,
עוד נשיקה וחיבוק,
עוד רגע בלתי נשכח,
עוד רגע לא עצוב,
רק עוד רגע איתך. |
