בבית קטן, בין עצים ששתלת, דולק האור בחלונך.
במרחק מה ניצבת אישה שמשקה בדמעות את שרידי גינתך.
האישה מדמיינת ילדה מאושרת, הרצה אל עבר דלתך,
ופתאום נעמדת, כאילו חוששת לקטוע את רצף שנתך...
על קצות אצבעות היא ניגשת אל עבר האור מאותו החלון,
ומוחאת כף אל כף כשרואה את דמותך ממתינה לבואה בסלון.
חיש אוחזת תיקה, פורצת הדלת ודוהרת אל עבר ידייך,
מתביישת לומר שממש חששה לעשות שיעורים בלעדיך...
ונכון שלבד היא הייתה מסתדרת, אך תמיד היא רצתה רק איתך
לפתור תרגילים מורכבים בחשבון ולקרוא יחד את התנ"ך.
והיית מספרת אינספור סיפורים שתמיד הסתיימו במשל
לנכדה שבלעה בשקיקה מילותיך על מלך, בובה ושועל...
בבית קטן, בין עצים ששתלת, דולק האור בחלונך.
במרחק מה ניצבת אישה שמשקה בדמעות את שרידי גינתך.
ברוחה היא רואה נערה מהורהרת צועדת אל עבר דלתך,
מאטה צעדיה, כאילו חוששת לקטוע את רצף שנתך...
היא בשקט ניגשת אל עבר הרשת של אותו החלון,
ונרגעת כשנחה עינה על דמותך הצופה במרקע בסלון.
חיש אוחזת לבה, פורצת הדלת, עיניה תופסות את עיניך,
מתביישת לומר שקשה לה לחשוב על ימים שיהיו בלעדיך...
ונכון שלבד היא גם תסתדר, אך תמיד היא רצתה רק אותך
שתהיי שם איתה ללוות צעדיה עם שמש הצדק שבך.
והיית מקשיבה לאינספור מחשבות והיית מנסה לעזור
לנכדה שבלעה בשקיקה מילותיך לפני שכבה בך האור...
בבית קטן, בין עצים ששתלת, דולק האור בחלונך
במרחק מה כורעת אני כנכנעת לנצח של רצף שנתך... |