"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ..."

בשמיים נמצא האושר, מן השמיים כל התלאות נראות קטנות והחמצן
דליל, אך כוח המשיכה תמיד ימשוך אותך חזרה לאדמה.
ובתוך אדמה, בבורות האפר בין התולעים והנחשים, נמצא הדיכאון.
ככל שתרד לעומקו האוויר יתחמם ויתלהט, ואם לא תרגיש שהזעת
מספיק תגיע לבסוף למוות המיוחל בלבה האינסופית של העולם.
ואיפה נמצאים חולי הרוח?
אה, חולי הרוח הם נמצאים בכל מקום, אם בתוך נפשם נמצאת הרוח
הצפונית, בקוטב הדרומי יעמדו.
ואם הרוח על עורפם תכה, שיערם ישקוט, ובפנים נחלים יזרמו עד
שרשי רגליהם.
אז מי המתהלך על הארץ?
האדם, האדם בשלומותו הוא היחיד המתהלך על הארץ, והוא היחיד בעל
בינה, והוא היחיד בעל יופי ואהבה. אך לא נותרו כמוהו רבים,
הרוב נפלו בתוך בור ללא מוצא של אבן חיה להצילם, או שראשם טבע
בין טיפות הטל של העננים.

העולם הוא עגול. אולי משם האמונה בגלגול הנשמות הגיעה, אבל אני
רוצה לצעוד עד אינסוף, לא להגיע בסופו של דבר לאותה נקודה.
כדור גדול מקיף אותי. אני צועדת בתוכו. לפעמים גם קופצת,
לפעמים מכה בחוזקה על דפנותיו, לפעמים בולעת את הרוק ,משקיטה
את נפשי ומדמיינת איך הוא נעלם ,אבל אני ממשיכה להתגלגל בתוכו.
לפעמים ישנה יותר, לפעמים פחות, לפעמים אף במצב ער.
אני רואה אותו מהלילה ההוא במסיבה. אז ראיתי מהו יצרו האמיתי
של האדם, כמה רוע יש בתוכו וכמה צריך לאלפו. מאז אני חיה
בסלידה מתמדת מעצמי.
איך אמור לחיות אדם שמתעב יצרים אך הם נמצאים בתוכו.
בכדור עגול וגדול הוא חי. תנו לא לצאת קצת. לנשום קצת.
אבל את יכולה לצאת, הם אומרים, הכדור זו רק אשליה, צאי פתחי את
דלתך, פתחי שעריך.
ורק אז אגלה שבתוך הכדור אשאר.
פינג פונג פינג פונג