בכיכר המרכזית נערכה עצרת לא המונית, לא המונית בכלל אפילו, רק
אני, שלושה חתולים, כלב רחוב מדובלל ושקט ואין ספור חרקים
קטנים שריחפו ברחש קל של חיים. המטרה המרכזית - למצוא תרופה
לבדידות...
מטרת הכינוס הייתה למצוא פתרון, אם נספיק ננסה למצוא פתרון
להכל, נפצח את סוד האושר, נמצא תרופה לנזלת, ונלמד להכין את
החביתה המושלמת, אם לא יהיה זמן ננסה לפחות להבין למה רק אנחנו
כאן ואף אחד אחר לא בא.
נכון שלא הזמנתי אף אחד, את הכלב אספתי בדרך, והחתולים בעצם לא
היו ממש שם, אי אפשר לדרוש יותר משלוש דקות של תשומת לב מחתול
והם באו והלכו בלי שום התייחסות לנושאים הבוערים שעומדים על
הפרק.
"אי אפשר להמשיך ככה", פתחתי בישיבה, "בתור התחלה אני מציע
לפנות לממשלה ולבקש להקים ועדת חקירה ממשלתית שתחקור למה יש
אנשים לבד.
"אחר כך נפנה לחברות התרופות הגדולות ונדרוש שימציאו תרופה
לבדידות, פלסטרים לנפש, ומשחה נגד חרדות.
"נפעיל מוקדי חירום בכל הארץ שאנשים שאין להם לאן ללכת יוכלו
לבוא, וסתם להיות עם אנשים אחרים שגם להם אין.
"נוציא צווים נגד ריחוק, נאפשר שיחות חולין עם כל אחד ברחוב,
ונקבע קוד התנהגות חדש שלפיו כל אדם יהיה חייב לרכוש חבר חדש
פעם בחודש, והאנשים שלא יעמדו בדרישות יופנו למוסדות ממשלתיים
מיוחדים שבהם יעניקו להם קורס מזורז בכישורים חברתיים וחבר אחד
במתנה.
"נאפשר הטלת קנסות על חוסר נימוס ועל התנהגות בהמית; ממחר כל
אדם שיגרום לאדם אחר להרגיש לא נוח בחברתו יחויב בתשלום..."
עצרתי מעט בדבריי, החתולים כבר מזמן נעלמו וגם הכלב התחיל
להביט בי במין מבט של "אני לא חייב להיות פה, נכון?"
"לא, אתה לא חייב", עניתי לו. הוא הסתכל עליי במבט מודה ודשדש
לדרכו אל עבר מקומות מעניינים יותר, כנראה.
נשארתי לבד.
התיישבתי לאה על הספסל מתחת לפנס שבאמצע הכיכר. לא הרגשתי ממש
עצוב על זה שאין לי יותר קהל, אם כבר הרגשתי הקלה על זה שלפחות
הספקתי לגעת ברוב הנושאים. מחר יום חדש, חשבתי, וממילא אין לי
ממש עבודה לעשות, אולי אפשר להתחיל לפעול בדרכים אחרות, לעמוד
ברחוב ולחלק פליירים שקוראים לאנשים לא לוותר ולחייך בכל פעם
מחדש, אפשר ללכת לפארק ולטפס סתם על עצים, אולי זה לא ממש
יעזור בהרבה, אבל בטח מלמעלה הדברים ייראו אחרת.
אולי באמת לאף אחד לא אכפת, חשבתי, ופניתי לדרכי, מרגיש הקלה
בזה שלפחות הוצאתי את הדברים לאור. מחר יום חדש, חשבתי, וגם אם
העצרת נכשלה, זה לא אומר שצריך לוותר.
כנראה שצריך להמשיך להילחם, לבד. |
