[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי נתן
/
מוקדם מדי

הכל היה שחור מחוץ לחלון. הוא לא ראה את השמיים, ולא ראה את
הים, ולא ראה שום דבר מלבד חושך. גם החדר היה שחור. הוא שמע את
הגשם נוחת על המדרכה ועל החלון, הוא שמע אוטובוס חולף, הוא שמע
אותה נושמת. היא הדליקה את מנורת הלילה שמעל לראשה, והאור האיר
לה את המצח והאף, והצל נפל לה על העיניים והשפתיים. היא גירדה
את האף.
"אתה אוהב אותי?" היא שאלה.
הוא שתק.
"למה אתה שותק?"
"כי אני לא רוצה להגיד מה שאת רוצה לשמוע".
"אתה מניאק".
"אני יודע".
היא הדליקה סיגריה. הוא קם מהמיטה וניגב את הזין עם השמיכה.
הוא ניגש לשולחן, עמדו עליו שתי כוסות, בקבוק וודקה ומאפרה.
ליד השולחן עמדה ספריה, עמוסה בספרים שהוא לא קרא. בינהם הוא
קלט את הזקן והים של המינגווי, הוא תיכנן לקרוא את המינגווי
מזמן. הוא לקח שלוק קצר מהוודקה, ישר מהבקבוק, והביט על עיגול
המים שהבקבוק השאיר על השולחן. הוא לקח עוד שלוק. הוא הרים את
המאפרה וחזר איתה למיטה. הוא הניח את המאפרה בינהם.
"תודה".
"בבקשה".
היא נשפה עליו עשן.
"אתה באמת לא אוהב אותי?"
"באמת".
"אתה חרא של ילד, אתה יודע?"
"אני יודע".
"אתה ממש דפוק".
"אני יודע. אפשר סיגריה?"
היא הביאה לו סיגריית מנטול ארוכה ודקה ומצת אדום שקוף.
"את מי אתה כן אוהב?"
"אף אחד".
"אתה לא אוהב אף אחד?"
הוא שתק.
"אתה לא אוהב את ההורים שלך? את המשפחה שלך?"
הוא שתק.
"אני לא קונה את ההצגה הזאת, בטח יש מישהו או משהו שאתה
אוהב".
"אני אוהב את הדירה שלך".
"אני אוהבת אותה גם. אבל זה לא נחשב. תגיד לי עוד משהו שאתה
אוהב".
הוא שתק. נפל לו קצת אפר על השמיכה.
"את הולכת לים בחורף?"
"לפעמים אני הולכת לשבת על החוף לנקות את הראש. אני לא הולכת
לשחות. אתה אוהב את החוף?"
הוא לא ענה.
היא כיבתה את הסיגריה שלה במאפרה. הוא כיבה את שלו וקם מהמיטה.
הוא לקח את המאפרה והניח אותה בחזרה על השולחן. הוא לקח שלוק
מהוודקה. נשכב במיטה. היא כיבתה את האור, החדר חזר להיות שחור.
היא נשמה בכבדות והוא חשב שהיא נרדמה, הוא ניסה להרדם גם כן
אבל לא הצליח. הוא חשב. חשב על המון דברים. חשב על איך שהיה
פעם ועל איך שהוא עכשיו ועל איך שבטח יהיה עוד כמה זמן. היא
התחילה ללטף לו את הבטן, זה היה מאוד נעים, אבל היא הפסיקה
מהר. היא התיישבה במיטה. היא הדליקה את מנורת הלילה. היא
הדליקה סיגריה. שוב הוא הלך להביא לה את המאפרה, שוב לקח שלוק
מהוודקה. הוא נשכב במיטה.
"אני חושבת שאתה פשוט ילד מאוד בודד".
"אולי".
"ואני חושבת שאתה פשוט משחק אותה, בשביל תשומת לב או משהו".
"אולי".
"אני חושבת שהיינו יכולים להיות זוג מאוד חמוד. לפעמים אתה
אומר דברים שאני מאוד נהנת לשמוע. לפעמים אתה יכול להיות מאוד
מעניין".
"אני חושב שאת מדברת יותר מדי".
"אני חושבת שאתה חושב יותר מדי".
"מזתאומרת?"
"אתה חי בסרט".
הוא שתק.
"גם את חברה שלך אתה לא אוהב?"
"לא".
"אז למה אתה נשאר איתה?"
"אני לא".
"אז מה אתה עושה?"
"אני עובר לגור איתך. אני ממש אוהב את הדירה שלך".
היא הניחה את הסיגריה במאפרה וחיבקה אותו. היא חיבקה אותו
חזק.
"ומה תעשה אם אני לא אסכים לקבל אותך?"
"אני אחפש דירה משלי".
"אתה יודע, היא תיפגע ממה שאתה עושה".
הוא שתק.
"לא איכפת לך שהיא תיפגע?"
"לא יודע".
"אתה כזה מניאק".
הוא שתק.
"אני לא יודעת אם כדאי לי בכלל להשאר איתך".
"גם אני לא יודע".
היא כיבתה את הסיגריה וכיבתה את האור. הפעם הוא לא הלך לשים את
המאפרה על השולחן. הוא בהה בחלון.
"בוא נישן קצת, אני צריכה לקום לעבודה עוד מעט".
"אני חושב שאני אלך. מחכים לי בבית".
"אתה לא יכול להשאר לישון איתי קצת?"
"לא".
הוא קם מהמיטה. התלבש. הוא לקח את המאפרה והניח אותה על
השולחן. הוא לקח שלוק מהוודקה. היא קמה והתכסתה בשמיכה וביחד
הם הלכו לאט עד הדלת. ואז ליד הדלת הוא נישק אותה והיא הפילה
את השמיכה לרצפה כשחיבקה אותו והוא מעך את התחת שלה עם הידיים
המגושמות שלו. כשהוא החל ללטף לה את המפשעה היא התנתקה ממנו.
הוא פתח את הדלת, יצא ונופף לשלום.
הוא נסע אליי. בדרך הוא עצר בקיוסק וקנה סיגריות. כשהתעוררתי
בשבע וחצי הוא ישב במטבח ועישן. הופתעתי לראות אותו. השיער שלו
היה רטוב, העיניים שלו היו אדומות, היה לו ריח של אלכוהול
וסיגריות. הוא אפילו לא הוריד מעיל. הוא שאל למה אין לי וודקה.
אמרתי שאני לא יודעת ושאלתי מה הוא עושה פה בשעה כזאת. הוא לא
ענה. החלטתי להתעלם ממנו והכנתי לעצמי קפה. הוא כיבה את
הסיגריה והדליק אחת חדשה. הוא קצת עצבן אותי. מה הוא חושב
לעצמו מופיע בשעה לא שעה, מסריח מאלכוהול, משחק אותה בוס גדול.
הוא שאל אם אין משהו אחר לשתות. אמרתי לו שהוא יכול להכין
לעצמו קפה. הוא אמר שאם אין קוניאק אז זה לא שווה. שאלתי אותו
מה הסרט שלו והוא שתק. הוא שתק בערך דקה, אולי שתיים, ואז הוא
אמר שזה מוקדם מדי, מוקדם מדי לסרטים שלי ולסרטים שלו, מוקדם
מדי לכל העצבים והמשחקים האלה, מוקדם מדי לפילוסופיה קיומית
ולפסיכולוגיה בשקל, אז שאני בכלל לא אנסה לנתח אותו. אמרתי לו
שלא יזיין לי את השכל על הבוקר, זה באמת מוקדם מדי. הוא כיבה
את הסיגריה והדליק אחת חדשה, ואז הוא סיפר לי איפה הוא היה
בלילה ומה הוא עשה, הוא סיפר את הסיפור שלו מהר וביובש, עם כמה
שפחות פרטים, אבל בראש שלי כבר רץ סרט שלם, וראיתי את כל
הנגיעות שלהם, ושמעתי את כל המילים שהם לחשו אחד לשניה, ורציתי
לצרוח בכל הכוח, ולזרוק עליו את הדבר הראשון שבא לי ליד, אז
הרמתי את כוס הקפה, ולגמתי, ואז הנחתי אותה חזרה על הדלפק.
שאלתי אותו למה הוא מספר לי את כל זה. הוא אמר שהוא לא יודע.
שאלתי אותו אם זה בגלל שהזדיינתי עם אוהד בסילבסטר. הוא אמר
שלא. לרגע חשבתי לבכות, אבל הצלחתי להתאפק. האמת היא שלא היה
אכפת לי, ואם היה אכפת לי אז הצלחתי להדחיק את זה בצורה
מושלמת, אם לו לא היו שום רגשות אז אין שום סיבה שלי יהיו. הוא
כיבה את הסיגריה ואז חפר בתוך הכיס של הג'ינס. הוא הוציא מהכיס
מפתח, הניח אותו על השולחן ואז הדליק סיגריה. אמרתי לו שהוא
בנזונה. הוא שתק. אמרתי לו שהוא בנזונה מניאק וכל מערכת יחסים
שהוא יכנס אליה בחיים לא תעבוד כי הוא לא אוהב אף אחד והוא גם
לא שונא אף אחד והוא פשוט בנזונה חסר רגשות. הוא אמר שכדאי
שהוא ילך עכשיו, קם והתחיל ללכת לכיוון הדלת. אמרתי לו שהוא
פחדן, שהוא בנזונה פחדן, שהוא בנזונה פחדן ודרמטי. והוא אמר
שאולי, אבל כבר מאוחר מדי בשביל לדון בזה. הוא פתח את הדלת,
יצא וטרק את הדלת. בנזונה דרמטי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היכוני לביאת
הקשיח.


תשחררי את דרעי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/3/07 8:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי נתן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה