בחשכת הכאב והצער
לילה שחור ללא סהר
יושבת, חושבת, ולא מבינה
איך הולחנה המנגינה,
שלנו - שלך ושלי,
אתה - שהיית כמעט בעלי.
שלושה חודשים של שכרון חושים,
של תקווה מהולה במיחושים,
אידאלים עקרונות וערכים,
שהכניסו אותנו לשלל מבוכים.

אך הרגש, לא עזר, לא תמך,
יתרה מכך,
את לבי מעך.
איך הגעתי למצב הזה?
לא ברור.
איך הופכים מועקה לרגש פתור?

אלוהים שבשמיים, שלך אני.
בדרכך הלכתי,
על עקרונותיך נלחמתי,
פתח לי את צינור השפע והאור,
מלא את בטני, לבבי, את החור.
החור שנפער על אף חוסר רצוני,
מנסה הוא בכח להוריד את אוני.

אנא אלוהים, לי עזור,
על בתך שמור,
לאוהבתך עזור.
כותבת אליך,
רוצה סימנים,
שאצא מהבוץ
ואעוף לעננים.

כשאמצא אהבה,
אמצא גם שלווה.